קיתונות של רותחין נשפכו בשבוע שעבר, כמובן וירטואלית, בתקשורת ובציבור (מעטים הפעמים שהתקשורת והציבור תמימי דעים לחלוטין), כלפי שופטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים תמר בר אשר, בשל פסק דין חריג שהיא חתומה עליו, ובו העניקה זיכוי כמעט מלא לעבריין כביש, שתקף ופצע נהג אחר.
העיתוי שבו פורסמה ההחלטה הסלחנית היוצאת דופן, היה בְּעוֹכְרֶיהָ: דווקא בשיאו של גל אלימות בוטה בכבישים, שבמהלכו הולך רגל איבד חייו בדקירת סכין, ובמקרים אחרים נשלפו בכבישים סכינים מאיימים בידי נהגים נרגנים. התחושה בציבור הייתה של לית דין ולית דיין, והיעדר מוראה של מלכות ו'אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ".
ודווקא אז התפרסם פסק הדין בנוסח סבתא תרזה, בתיק של אלימות: נהג אלים שגרם לעמיתו שבר ושריטות, זוּכּה בטענה כי "חומרת העבירה אינה חזות הכל... לא נראה כי רגע מר ונמהר שבו פעל שלא כדין, תוך עשיית מעשה חמור, צריך למחוק במחי יד את כל פועלו במהלך חייו".
אין החתום מעלה מכיר אישית את השופטת בר אשר. בקושי הייתה לי היכרות חפוזה עם אביה, פרופ' משה בר אשר, מגדולי הבלשנים בדורנו ועטור פרסים אקדמיים. אבל לצד הביקורת על פסק הדין, ראוי להביא פסק דין נוסף בחתימת ידה של בר אשר, שחולל מהפכה רבתי בתחום הגיור, והפקיע מידי החרדים את הזכות הבלעדית לבצע גיורים מחוץ לכותלי הרבנות הראשית.
ומדובר, ככלות הכל, בגיור כהלכה. אכן מוסכם על הכל, החרדים והדתיים לאומיים, שהרבנות הראשית היא הכתובת המוסמכת לעריכת גיורים כהלכה. גיור ממלכתי.
דא עקא, שבציבור החרדי הוקמו בתי דין משלהם לגיור, והמדינה הכירה, לפי הנחיית בג"ץ, בגיורים אלה. כך נוצר מצב מעוות, שמדינת ישראל מכירה בגיור הממלכתי ובגיור החרדי, אך לא בגיור של הזרם הדתי לאומי. רבים בציבור הדתי לאומי לא יכלו לשאת אפליה ביזיונית זו, וכך יזם כבר בשנת 2016 הרב נחום רבינוביץ' זצ"ל, ראש ישיבת ההסדר 'ברכת משה' במעלה אדומים, לשעבר רבן של מספר קהילות בחו"ל וראש בית המדרש לרבנים בלונדון, מחבר פירוש 'יד פשוטה' על משנה תורה לרמב"ם ופוסק הלכה בולט בציבור הסרוג, את הקמת רשת בתי הדין 'גיור כהלכה - בית דין ציוני דתי לגיור'.
קהילה יהודית
ביסוד יוזמתו עמדו הקשיים הבלתי נסבלים שעוברים המתגיירים במערך הגיור הממלכתי, יחד עם החובה ההלכתית לאהוב את הגר ולסייע לו; וזאת לצד הכרת המדינה בגיורים החרדיים (שהם בפועל מעטים, מפני שגיורי הרבנות הראשית מייתרים את גיוריהם). ברשת 'גיור כהלכה' פועלים עשרות רבנים מובילים בציבור הדתי לאומי, שלצד מחויבותם המוחלטת להלכה, והקפדתם בענייני הונאת הגר, הם גם נאמנים לחזון הציוני.
אלא שגיוריו של 'גיור כהלכה' לא הוכרו. המדינה שאולצה בידי בג"ץ להכיר אפילו בגיורים רפורמים וקונסרבטיביים שנעשו בחו"ל, ואינם תקפים בעיני היהדות הנאמנה, הפכה את הגיור הדתי לאומי, הסרוג, האורתודוקסי לכל דבר, לבן חורג. בלתי מוּכּר. זאת בנימוק שהמדינה טרם קבעה את אמות המידה והתבחינים להגדרת 'קהילה יהודית מוּכּרת בישראל' שקבע הבג"ץ בפסק דין קודם (שהכשיר גיור חרדי) ככלי לאיבחון כשרותו של ביה"ד המגייר.
ואז בא פסק דינה של השופטת בר אשר, שהפך את הקערה על פיה. בר אשר קבעה כי אין מקום לאפליה זו; וכל עוד מכירה המדינה בגיור החרדי, מכוח השתייכותו ל'קהילה יהודית מוּכּרת', מחויב משרד הפנים להכיר גם בגיור הדתי לאומי, שגם הוא בגדר 'קהילה יהודית מוּכּרת'. לפיכך חייבה השופטת את משרד הפנים להכיר בגיורן של שתי נשים נוכריות שגויירו על-ידי רבני ביה"ד 'גיור כהלכה', ולאפשר עלייתן והשתקעותן בארץ, ולהעניק להן מעמד ראוי מכוח חוק השבות.
השופטת ציינה שאמנם ראוי היה שהמדינה תקבע אמות מידה ותבחינים כתובים לשם יישום שוויוני של פסיקת הבג"ץ בעניין הגיור החרדי, אך כל עוד אלה טרם נוסחו, אין משרד הפנים רשאי להתייחס לגיורי 'גיור כהלכה' אחרת מכפי שהוא נוהג עם הגיור החרדי. בתי הדין שבהם התגיירו העותרות, דומים להערכת השופטת, לבתי הדין החרדיים, מפני שגם הם, כמו בתיה"ד החרדיים, משתייכים "לאחד הזרמים המרכזיים ביהדות, והם בעלי זהות יהודית ידועה, במסגרת קבועה ובעלת שם".
סוף דבר: השופטת בר אשר, מסתבר, בוחנת הליכותיה לאור ההיגיון הצרוף המנחה אותה, גם אם יש מי שמתקומם נגד פסקיה, כמו למשל ח"כ אבי מעוז, שנבחר ברשימת הציונות הדתית אך בפועל מייצג את הזרם האולטרא חרדי: "הפרוגרסיבים הרגרסיביים [כך כינה בתגובתו את הציונות הדתית הקלאסית] ממשיכים לדהור. כך עובדת השיטה: עמותות מלמטה שופטים מלמעלה, שבמשותף מכרסמים עוד ועוד בזהותה היהודית של המדינה ודוהרים אל עבר מדינת כל אזרחיה. 'גיור' רפורמי קרוב מתמיד. בקרוב נוביל את תהליכי התיקון והחקיקה הנדרשים, מתוך הקואליציה בראשות נתניהו".
היכונו אפוא לביטול הפסיקה המכירה בגיורים הדתיים לאומיים, ביוזמת הח"כ הכי חרד"ל בכנסת, שהוכיח שוב שחלק מן החרד"ל (חרדים דתיים לאומיים) קרובים יותר לחרדים מאשר לציונות הדתית. גיורים חרדים כן, ציונים דתיים לא. שיא האבסורד.