רבים מן העומדים בראש המחנה האנטי-דמוקרטי בישראל זוכרים ומגנים את פריצתם המאיימת של תומכיו של הנשיא שהפסיד, דונלד טראמפ, אל הקפיטול בוושינגטון ב-6 בינואר 2021. רבים מן העומדים בראש המחנה האנטי-דמוקרטי בישראל מתייחסים בהתנשאות למחנה הימין בישראל ורואים את תוצאות הבחירות כבלתי לגיטימיות. כך חשב גם האב-טיפוס שלהם, יצחק בן-אהרון, אשר ביקש להחליף את העם לנוכח תוצאות הבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו בישראל ב-1977, ושבעקבותיהן הפך מנחם בגין לראש ממשלת ישראל. ראש וראשון למחנה האנטי-דמוקרטי בישראל הוא ראש הממשלה היוצא, דונלד לפיד או יאיר טרמפ, העוסק בימים אלה בהמרדת הציבור בישראל - קצינים, מורים, ראשי עיריות - נגד הממשלה שטרם קמה. אבל, מי שארגן סביבו את חבורת "רק לא נתניהו", ובעזרת סיסמה זו הפיל את בנימין נתניהו לפני כשנה וחצי, טרם הפנים שסיסמה זו של מכונת הרעל אינה יכולה לפעול לאורך זמן. תאריך התפוגה שלה חלף. בתוך תוכו יודע לפיד שנתניהו הוא המבוגר האחראי בכנסת ובמערכת הפוליטית שנבחרו זה עתה. בתוך תוכו מצר לפיד על כך שמילכד את עצמו ועל שדחף את נתניהו לזרועות שותפיו הטבעיים. מצערת העובדה שאפילו אדם ערכי, הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, נגרר למעשה האנטי-דמוקרטי של אי-קבלת תוצאות הבחירות הדמוקרטיות 2022 ושואף להפיל את הממשלה שנבחרה בקלפי באמצעות הרחוב. המצב הנוכחי מזכיר במידה רבה - אם כי במהופך - את המציאות מלפני 30 שנים, בעקבות בחירות 1992. גם אז עבר השלטון מיד ליד, מיצחק שמיר ליצחק רבין, אבל ההעברה התבצעה ללא המרדה, חרף העובדה שהימין קיבל בקלפי יותר קולות מאשר השמאל. הימין הדמוקרטי חרק שן, אבל כיבד את הכרעת הבוחרים. מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין (44 ח"כים) הקימה קואליציה עם מפלגת השמאל הקיצוני מרצ (12 ח"כים) - "רבין יומרץ" - שדגלה ושדוגלת בגירוש יהודים מבתיהם בארצם, אבל ממשיכה לדבר גבוהה גבוהה על זכויות האדם. קואליציית מיעוט זו נתמכה מבחוץ על-ידי 5 ח"כים ערביים. מאוחר יותר הביאה ממשלה זו את הסכם אוסלו הארור ואת מלחמת אוסלו. את פירות הבאושים של שני אלה אנו אוכלים עד היום. ככל שיקדים לפיד להבין, וככל שיפנימו אחרים במחנה "רק לא נתניהו", את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות, כן ייטב, ומדינת ישראל תתפנה למשימותיה החשובות. חשוב גם שלפיד יפסיק להשתמש בביטוי "טרלול". מציאות "מטורללת" היא שאיפיינה את הממשלה היוצאת על פלגיה המרובים, לרבות שתי מפלגות השמאל הקיצוני, האבודה ומרצ. כך, למשל, מה ההבדל בין הכיוון ההזוי שאליו משך הנציג החשוך המקומם "הליברלי"/"פרוגרסיבי" של השמאל הקיצוני, ניצן הורוביץ, לבין הכיוון ההזוי שאליו מושך הנציג החשוך של המחנה השמרני, אבי מעוז, שאיננו איש ימין?