קשה לקיים הבטחות בחירות. קשה עוד יותר לקיים הבטחות בחירות גדולות שעל גביהן נבחרים לשלטון. הבטחות בחירות מהסוג הזה, תמיד יחזרו לנשוך את הפוליטיקאים שהוציאו אותן מהפה. איש לא יזכור או יעניש אותך באופן חמור בקלפי, אם לא באמת העלית את תקציב התרבות, אם לא סללת את מספר הכבישים שאמרת, או אם לא פעלת מספיק כדי למנוע ריכוזיות במשק. על הבטחות כאלה כבר אמרו "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים".
אך אם הבטחת מעל כל במה (או בפייסבוק) לפנות זקנה מהמסדרון, או לחסל את החמאס ולא עשית זאת, אתה בבעיה קשה ועליך להסתכל כל הזמן לאחור, משום שזה עניין של זמן עד הנשיכה הכואבת. תשאלו את אהוד ברק ובנימין נתניהו.
כדי לשכך מעט את הכעס על ההבטחות שלא קוימו, יאמרו הפוליטיקאים "לא היה לי מספיק זמן" או "כן אבל לא קיבלנו את מספר המנדטים שקיווינו ולכן לא היינו יכולים לקבל את התיק שרצינו". האם זה עוזר? לנתניהו כן, לברק קצת פחות.
הבטחת הבחירות הגדולה של עוצמה יהודית בבחירות האחרונות הייתה אחת: משילות! ההבטחה הזו נשאה על-כנפיה את איתמר בן-גביר משולי החברה הישראלית, רחוק רחוק אל כיסא הממשלה שתקום, עם לא פחות מ-14 מנדטים והתואר המפלגה השלישית בגודלה בישראל. לשמחתו של בן-גביר, (או לצערו, הזמן יגיד) עומדים לרשותו כל הכלים כדי לעמוד בהבטחתו הגדולה ביותר לבוחריו.
הוא ביקש וקיבל את תיק השר לביטחון לאומי, אך יותר מכך, בן-גביר דרש וגם כאן קיבל הבטחה להסדרת חקיקה שלפיה השר הוא זה שיקבע את מדיניות המשטרה ופריסת כוחותיה, סמכויות שמעולם לא נלקחו מהמשטרה. אם ממשלת נתניהו תמשול 3-4 שנים כפי שצופים, לעוצמה יהודית יהיו גם את הזמן וגם את הכלים לעמוד בהבטחתה העיקרית.
בפני עוצמה יהודית עומדות רק שתי אפשריות. הצלחה מוחלטת והחזרת המשילות, בעיקר בנגב, או כישלון חרוץ. הראשונה תהפוך אותה למפלגה יציבה שתישאר איתנו שנים רבות קדימה, כפי שיש עתיד תקעה יתד כמפלגה השנייה בגודלה, והשנייה תעלים אותה מבלי שוב. שום תוצאת אמצע לא תתקבל כאן.