מי אמר שתחיית המתים זוהי המצאה של הדתיים ההזויים המפנטזים על יציאה מתחת לאדמה והולכים כאילו התעוררו משינה קלה. הנה לנו דוגמה מוחשית, ממשית, תחיית המתים מציאותית לא מדע בדיוני ממש. הדמויות שבחרו בצד הנכון, בצד הצודק, בצד הטהור.
תוכנית הסאטירה המובילה בישראל, מתעוררת לאחר שנה וחצי של שינה מרצון, תרדמת מאומצת, הקפאה עמוקה, הומור גרדומים שאופסן. תוכנית המנערת מעליה את עפר החודשים הארוכים, משפשפת עיניה, מנקה את קורי השינה, עוטה על עצמותיה השדופות שריון, אוחזת בידה חרב משוננת ומצ'טה חדה ויוצאת לציד העונתי.
הסאטירה מטעם אופסנה. עכשיו מתחילים בסאטירה נשכנית, אמיתית, פוגענית, מקטינה, מבזה ומשפילה עד עפר. עכשיו משלימים את השנה וחצי האחרונה של סאטירה משמימה אשר אינה מסוגלת לכתוב או להציג ולו מילה ביקורת אחת על מי שנהנו מחיבוקה העלוב.
כדמוקרט וכחובב הומור, אני מחבק סאטירה, צורך סאטירה, לסאטירה משקל משמעותי וחשוב. השפעתה לעיתים גדולה עשרת מונים מכל מאמר מערכת עמוס במילים גבוהות ומשפטים של בית מרקחת. לכן צערי גדול, לכן אכזבתי עצומה, לכן תחושת הפספוס גדולה. החלטתי לוותר על החבורה המוכשרת המוכוונת לעשיית סאטירה נשכנית רק כנגד חלק מהעם.
אוסף אנשים מוכשרים, אשר דעותיהם הפרטיות אינן העניין אלא כישוריהם לבצע את רוח העורכים, רוח המפקד המגיעה ממקום מסוים מאוד, מתפיסת עולם מסוימת מאוד, ממערכת אמונות וערכים מסוימת מאוד.
בשנה וחצי האחרונה נעדרה כמעט לחלוטין, פרט למס שפתיים שולי וזניח, הסאטירה כנגד מהלכיה של ממשלת השינוי והריפוי. באופן מוכוון, באופן מובהק, לא נמצאו שם כמעט דמויות נלעגות עד כדי מבוזות, באופן מוזר כמעט ולא נמצאו אירועים מכוננים הראויים להתייחסות סאטירית. גם בשנה וחצי אלה בחרו להתעסק באופוזיציה, לחבוט, להגחיך, לבזות, להשפיל ולהמאיס עד זרא את חברי האופוזיציה. ארץ נעדרת נעדרה מינימום של הגינות, נעדרה מינימום של סאטירה כנגד ממשלת ישראל בשנה וחצי האחרונות, נעדרה מינימום של השפעה ולא בכדי היא כבר אינה מדורת השבט.
כאוהב הומור, שנינות, וכמי שמדבר לעיתים צינית שוטפת, מצאתי בתוכנית שיממון וליקוי מאורות של חדשנות ויצירתיות, זוהרה של התוכנית עומם ולא רק בגלל המסרים הפוליטיים הגלויים והסמויים, זוהרה עומם כי הפכה ממדורת השבט לעוד תוכנית נישה שמצחיקה את המשוכנעים והחברים מהמילייה, מהברנז'ה, ובעיקר מציבה מראה ואתגר לימין שטרם הצליח ליצור תוכנית אלטרנטיבית.
תוכנית סאטירה היא כלי חשוב מאוד בדמוקרטיה, בתנאי, שהיא אינה מגזרית, אינה צפויה, אינה נשחקת תחת גלגלי האג'נדות המסוימות מאוד, בתנאי שהיא אינה כלי נוסף בארגז הכלים התעמולתי של מפלגה מסוימת, דעה מסוימת, בתנאי שאינה תוכן שיווקי מסוים באופן מוסווה.
תפתיעו את הצופים, תתגברו על הצפוי, יש שחקנים מצוינים, מוכשרים, עם טקסט לעוס, מאוס, צפוי, נעדר הומור מושחז לחלק מהעם, לחצי מהפוליטיקאים.
כעת רק נותר לברר האם צריך לברך על תחיית המתים לתוכנית הנעדרת בשם ובמלכות או שמא בלעדיה.