רון חולדאי וצוותו בהלם מתגובות הציבור על הפרסום הבוטה והפוגע של העירייה המשווה את חג החנוכה לחג הכריסמס. חולדאי בהלם מהתגובות, למה? כי "המלך" מתל אביב לא רגיל שמבקרים את רעיונותיו הנשגבים, הוא הרי יודע בדיוק מה טוב ונכון לתושבי תל אביב, אז על מה הזעם? הוא מופתע ובהלם משום שהוא דאג להכין מראש את הציבור שלו לקראת החג ותוכניותיו. ואכן התושבים השבעים והמנוכרים מהשכונות של צפון תל אביב חגגו לפני כחודש ברוב עם את חג "ההלווין" (ליל הקדושים Halloween), אך טבעי עתה שתושביו הנאמנים יקראו לחגוג את הכריסמס עם אחיהם "המסורים" מיפו. באשר למיעוט היהודי הדתי שנותר בתל אביב, טוב אם יגלה איפוק ויהיה קשוב לרגשות הרוב החילוני (המתייוון) הרואה במנהגי חנוכה טקסים מיושנים בני 2,000 שנה שזמנם כבר עבר. הרבה מחשבה הושקעה מצד העירייה והעומד בראשה בפוסט מעורר המחלוקת הזה. אף הוכנה בו "טבלת השוואה" המפרטת שבעה מאפיינים של החגים כמו: חנוכייה גדולה בכיכר השעון - לצידה עץ אשוח מואר. גיבור העל יהודה המכבי - ממולו סבא מזוקן וחביב (סנטה קלאוס). לאור התגובות הנזעמות, בתחילה ניסה חולדאי הפופוליסט לתרץ את פרסום הפוסט בדברי ההבל ובסיסמאות הנבובות השגורות בפיו כמו "קבלת האחר" או (ציטוט): "תל אביב יפו כוללת תושבים יהודים ונוצרים, ואנחנו מציינים את חגי הדתות השונות מתוך אמונה שלכולם יש מקום, זו המשמעות של פלורליזם". אך אין פלא שלמרות זאת הוא הורה להוריד מיידית את הפוסט המפלג והפוגע הזה. כנראה שגם לו ירד האסימון והבין את מה שכתב אחד המגיבים: "חג שמדבר בדיוק עליכם - המתייוונים". מעבר למהלך הקשה המבטא את הכפירה והזלזול בערכי ישראל ורגשות רוב היהודים (גם של יהודי תל אביב), היה ראוי לבחון את העיתוי של הפוסט הזה. האם דווקא בשעה הקשה הזו שבה אנו שרויים כעם וכחברה, הפילוג והמחלוקות הניטשים בין הסיעות והמפלגות, חוסר היכולת לגבש ממשלה יציבה המותירה אותנו בתקופת ביניים הרת סכנות מבפנים ומבחוץ, האם זה הזמן הנכון לצקת שמן למדורה המתלקחת? הן מצופה מראש עיר רב ניסיון שראה ורואה עצמו מנהיג ברמה הלאומית, להיות קשוב לא רק לרחשי הציבור אלא גם למצוקות השעה. למרבה הצער המציאות בה אנו שרויים לכודה בדרך ללא מוצא, כנראה שגזרה גזורה עלינו, ועיוורון כללי אחזנו לכן: סיעה חורשת זדון תחת רעותה, מפלגה מפנה עורף לאחותה/יריבתה ואיש את אחיו חיים בלעו. מה רבה האכזבה הן לפני כחודש ימים נדמה היה, שהנה הייתה הכרעה בבחירות ועכשיו תוקם במהרה ממשלה (ימנית מלא מלא) אשר תתחיל למשול ותפתור את הבעיות. איש לא מבין איך למרות זאת נקלענו למציאות משתקת שמהותה: משבר אמון תהומי בין השותפים לניצחון המדומה (והאסוני)?. אין לנו בנמצא לא גואל ולא מושיע ככתוב: "ובעת ההיא אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".