|
|
|
|
מריאן [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
בורשטיין (1940-19970) עלה לארץ ולאחר תלאות התקבל לבצלאל, שם פגש אנשים כמוהו, שעברו את המחנות. יהודה ביקון, מאיר (מריאן) מרינל, ואביגדור אריכא. את השם מריאן אימץ לעצמו לאחר שמאיר מרינל (המכונה מריאן) התאבד בשנות ה-50. בשנה זו עזב לפריז בעזרת פטרוניתו מרים טל.
בשנות ה-60 עבר בורשטיין לניו-יורק לאחר שצרפת סרבה להעניק לו אזרחות. צחוק הגורל: בשנת 1976 קיבל בצרפת את "אות מסדר האמנויות והספרות". הוא נפטר בניו-יורק ב-1977 בן 50 בלבד. יש סברה שהתאבד, אך מי שמכיר אותו טוען שהיה תאב חיים, למרות כאביו. באותו זמן הוא גם נפרד מאשתו אנט, והייתה לו חברה צעירה. הוא חי במלון צ'לסי שהיה אז בית לאמנים ידועים כמו ג'קסון פולק, טנסי ויליאמס ועוד.
הייתה לו תערוכה בארץ ב-1979. אך רק לפני כשנה פרץ שמו ולאחר הצלחת תערוכתו במוקה בצפון מיאמי (MOCA) הגיעה התערוכה לארץ. האוצרת רוזנברג לא ממסגרת את יצירתו כתגובה לשואה בלבד, אלא רואה זאת בהקשר רחב יותר של חיפוש משמעות בחיים. הוא היה מושפע מעגנון וספרו "תמול שלשום" והזדהה עם הכלב "בלק", עם "המשפט" של קפקא ועם "תיאטרון האבסורד".
|
|
|
|
|
מריאן, בגטו [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
עדות מקומית
שנה שלמה אנו מחכים לתערוכה זו במוז"א, כדי להבין מה קורה לנו באמת. מה עובר על הישראלים בשנה האחרונה. אבל, הסתייגות: הצילומים שנשלחים מכל הארץ נבחרים על-ידי צוות מיוחד ונראה שיש להם עניין בנושאים מיוחדים: השתלטות המשטרה על אנשים "תמימים וחסרי אונים", "חוויות" של החרדים בבחינת "השונה" בחברה, כמו לוויות של רבנים וחרדים שמטפסים על העצים כדי לצפות בהן, בשל הצפיפות הרבה (בני ברק, תמונת השנה, איתי רון). חרדים עם מגבעת וחרד"לים ארוכי פיאות וציציות בחוץ צועדים בהר-הבית, מנהג כפרות עם תרנגול. וכן, יש צילום אחד של נערה, אלייה דרי בת 17 מחולון "הישראלית הראשונה שזכתה במלגה לשחק פוטבול בקבוצת בנים בבית ספר תיכון בארה"ב". וגם זה לא בארץ, אז מה ההישג? (צלם: עוז מועלם).
|
|
|
|
|
חרדים צופים בלווית רב [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
אין פוליטקאים. בכוונה? פוליטקלי קורקט?
"מזל" שיש עוד אסונות בעולם. באוקראינה, כמובן, אך לא נשכחו גם האובדים במחוזות אחרים: גידול שדות פרג במקסיקו, שרפות ענק בעקבות משבר האקלים, ציד נמרים (הלואי וזו הייתה הבעיה שלנו...). גם בקנדה החופשית, לכאורה, יש בעיות: ניסו להטמיע את תרבות הילידים בתוך התרבות האירופית, אך הסתבר שכ-150,000 ילדים הוצאו בכוח מבתיהם והוכנסו לפנימיות בהן סבלו מהתעללות פיזית ומינית. ממצאים של קברי ילדים אישרו את העובדות האלה.
התמונה המעניינת, מבחינתי, הייתה מפת חופש העיתונות בעולם. אנחנו, ישראל, נקודה צהובה קטנה ("מצב מספק") במרחב האדום ("מצב קשה") כמו רוסיה, טורקיה, ברזיל, רוב אפריקה. גם ארה"ב רק במצב "מספק" (צהב) וכך גם רב אירופה, מלבד פולין ואוקראינה שהן בכתום ("מצב בעייתי"). בצבע שחור (מצב "קשה מאד"): סין, אירן, עירק, סוריה, סעודיה, מצרים, תימן, לוב ועוד. ורק כמה מדינות בלבן ("טוב"): פורטוגל, שווייץ, שוודיה, נורווגיה ופינלנד. גם זה בעיני בספק, כי גם להן יש בעיות עם מהגרים וכד'.
|
|