כאשר קראתי כי הידיד האהוב והנפלא של הארכי-טרוריסט חסן נסראללה ינאם בזום בכנס בנושא אקלים המתקיים באוניברסיטת תל אביב, הלא היא שייח מוניס הכבושה, חשבתי שזו הלצה לא מוצלחת. נועם חומסקי, מסורב הכניסה למדינת ישראל בשל תמיכתו הנלהבת בחיזבאללה ובסיור שזכה בלבנון, יפיץ את ערכיו המזוקקים האנטי ישראלים באוניברסיטה ישראלית.
האיש המזהם יותר מכל זוהמה מוסרית אחרת, הפועל ללא לאות נגד מדינת ישראל, הפועל לבטל תחרויות בינלאומיות המתקיימות בירושלים כמו תחרות אופניים בינלאומית, מגיע דרך הזום לאוניברסיטה הבנויה על השטח הכבוש בשייח מוניס. האם מישהו היה מעלה בדעתו לאפשר למכחיש שואה מוצהר, לגזען אפל, לנאום בפני סטודנטים באוניברסיטת תל אביב המתוקצבת על-ידי המדינה? הרוחות הרעות המנשבות מבין כותלי האקדמיה במדינת ישראל אינן חדשות, הן מעולם לא נעלמו מכאן, הרוחות תמיד היו כאן בעוצמות משתנות.
ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בכהנו כשר החינוך היה הראשון ונכון לכתיבת שורות אלה גם האחרון, אשר העז לפני חמש שנים להיאבק בתהליכים הנוראיים, האנטי ישראלים המתרחשים בחלק מהמוסדות להשכלה גבוהה. הדי הזעקה הנוראה שנשמעו מצד האוניברסיטאות, הארגונים והעמותות הממומנות, עדיין מנסרים בחלל האוויר. שוב נשמעו האיומים חסרי התוחלת בדבר הדמוקרטיה הישראלית בסכנה, חופש הביטוי בסכנה, החופש האקדמי בסכנה, המון סכנות מול עיוורון, חירשות ואילמות על המתרחש באקדמיה. ההתקפה משולחת הרסן והפרועה נגד נפתלי בנט ונגד פרופ' אסא כשר אשר הגיש את הקוד האתי למוסדות להשכלה גבוהה, והתנהגות מרצים באקדמיה, השיגה את מטרתה. השר ומחבר הקוד נכנעו.
חלקים מסוימים באקדמיה הישראלית מובילים מהלכים בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי, למעשים חמורים בתוככי המדינה ומחוצה לה. באוניברסיטאות במדינה היהודית דמוקרטית, מסלקים לובשי מדים מההרצאות, תוקפים באופן שיטתי את לוחמי צה"ל, רואים בהם פושעי מלחמה, כובשים ומדכאים, ומפיצים את דעותיהם הפוליטיות ללא מורא. סטודנטיות וסטודנטים חשים מאוימים וממודרים בשל דעותיהם שאינם מתכתבים עם דעות המרצים, ניתנת אפשרות למחאות של סטודנטים המזהים עצמם כפלשתינים, לציון הנכבה כדבר שבשגרה, להנפות דגלי פלשתין, שירת שירי שנאה נגד היהודים, אירוח טרוריסטים משוחררים והקרנת סרטי תעמולה אנטי ישראלים.
מובילים ובכירים באקדמיה מפיצים את דיבת הארץ רעה, חותמים על עצומות תמיכה בארגוני החרם, דורשים מאנשי רוח, זוכי פרסי נובל לפעול נגד מדינת ישראל, מניפים את נס החרם אקדמאי על מדינת ישראל, לא רק על אוניברסיטת אריאל, נואמים מרכזיים בעצרות אנטי ישראליות, חלקן אנטישמיות, בהובלת אנשי אקדמיה במדינה שמבאישים ריחה בעולם.
שרי החינוך, התרבות, המשפטים, חייבים לפעול ללא מורא לחידוש התהליך שהוכנע על-ידי נושאי הרוח האקדמית - האם אוטו-אנטישימי, ממבקריה החריפים ביותר של מדינת ישראל, יכול לנאום לפני סטודנטים ישראלים באוניברסיטה, במדינת ישראל הדמוקרטית יהודית. משילות אינה רק ביטחון בכבישי הדרום, אינה רק ביטחון בכפרי הבדואים, אינה רק מאבק בטרור החקלאי. משילות היא גם הצבת גבולות ברורים בהתנהלות של ראשי האוניברסיטאות.