עולמו האידאי של משה, המנהיג שהוציא את עם ישראל מעבדות במצרים לחרות בישראל, עוצב על-ידי נשים, שהן גיבורות הפרשה הראשונה בספר שמות - פרשת "ואלו שמות". זו פרשה המגוללת את תרומתן הייחודית של שש הנשים לעולם הערכים של הילד משה ותהליכי התבגרותו.
בפרשה זו נפגוש שש דמויות נשיות מרשימות. נפגוש את שתי המיילדות, פועה ושפרה, הפועלות בניגוד להוראה אכזרית לא לתת חיים לתינוק עברי שנולד. נפגוש את יוכבד ובתה מרים המשוררת. נפגוש את בת יתרו המדייני, ציפורה, ובת פרעה המחלצת את משה מגיא ההריגה. לשש הנשים יש מקום מכובד בעיצוב דמותו הערכית של משה מול עולם פטריאכלי-גברי עוין למאוויים אנושים ומוסריים. מילדותו משה למעשה עובר מיד ליד עד שהגיע למרום הפסגה, בה הוא רועה של עם. עם ישראל, שחי במציאות של השפלה ושיעבוד במצרים, זכה למנהיג שתרם רבות לחלצו מביבי השעבוד. עם ישראל עלה על דרך המובילה לחיי חרות מדינית בהנהגת רועה בעל שיעור קומה, שילדותו הראשונית עברה בתיבת גומא ביאור, כשידה הגרומה של המוות אורבת לילד בן שלושה ירחים בתיבה בנהר.
האישה, שעליה אני מבקש להתמקד במאמרי, זו מרים אחותו של משה. זו האחות שעטפה את ילדותו וגוננה עליו. על-פי ספר "שמות" פרק ב', פסוק ד' מרים, אחות משה, מתייצבת לגונן על משה בלכתה על שפת היאור מרחוק "לְדֵעָה מַה יֵעָשֶׁה לוֹ" לילד, שאמו הצפינה אותו ב"תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַּחֵמָר וּבְזֶפֶת וַתָּשָׁם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד" (שם פסוק ג'). מרים האחות היא זו המגוננת על הילד, עת קלגסות מצרית הוציאה את הצו למיילדות "אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִיתֶן אוֹתוֹ... " (שמות פרק א', פסוק ט"ז).
על-פי המדרש בשמות רבא א' הנערה מרים התגלתה במלוא שיעור קומתה, כשהתייצבה מול עמרם אביה, שגרש את רעייתו, למעשה גרש את אימא שלה. האם יוכבד שהייתה בהריון, החובק בחובו מתנה גדולה, אותה היא עתידה להעניק לעם ישראל. עמרם, ששמע את ההוראה המנוסחת לנו בשמות פרק א' פסוק כ"ב - "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכֵהוּ", החליט על-פי המדרש שמוטב להתגרש מרעייתו, החלטה שלא יכלה לקבל מרים, הבת הבכירה של עמרם ויוכבד. על כך המדרש מספר היא תקפה את אביה ובנחישות רבה דרשה, שיחזיר את יוכבד לביתה.
לנוכח עמידה איתנה ומילות תוכחה נוקבות של הבת מרים החזיר עמרם את יוכבד לביתה, ושם ילדה יוכבד את הילד, שעתיד להיות מנהיגו של עם ישראל והוא יחלצו מעבדות מצרים. על-פי המדרש בשמות רבא א' עקשנותה של מרים מול אביה היא זו שבסופו של דבר עמדה לישראל.
מרים בצעירותה היא דמות בעלת שיעור קומה. אך גם כשהיא מתקרבת לגיל שמונים, אנחנו רואים אותה במלוא שיעור קומתה - כמרים הנביאה. מרים הנביאה, המנהיגה והמשוררת הצליחה לנצח על אירוע מכונן בחיי עם ישראל אחרי חצית ים סוף. מרים הובילה אחריה את נשות ישראל בתופים ובמחולות - "וַתַּעַן מִרְיָם הַנְּבִיאָה שִׁירוּ ל-ה', כִּי-גָּאֹה גָּאָה סוּס וְרוֹכְבוֹ בַּיָּם" (שמות פרק ט"ו, פסוק כ').
מרים, הבת שגוננה על משה, זוכה להיות מוכתרת כאחת הדמויות המובילות את עם ישראל ביציאה מעבדות מצרים לחחי חרות. ראייה לכך שאפילו הנביא מיכה, שחי מאות שנים לאחר האירוע, מזכיר בפרק ו' פסוק ד' - "הֶעֱלִיתך מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה
וּמִרְיָם".
מרים והאם יוכבד במסורת חז"ל מזוהות כמיילדות שפרה ופועה, שבאומץ לב ראוי לכל הערכה ידעו לומר לא לשררה המונרכית במצרים. אין ספק שאם דמויות כאלו הקיפו את משה בביתה של נסיכה מצרית, הן הטביעו חותם של חתירה לצדק. הנסיכה המצרית יודעת שאביה ציווה להשליך ליאור כל בן עברי, ובפרק ב' פסוק ו' היא שומעת קול של ילד בוכה "וַתַּחְמוֹל עָלָיו, וַתֹּאמֶר: מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה".
משה, שגדל בארמון מלוכה בבית נסיכה מצרית, שכל פועלה מנוגד לצווי ההרג של אביה, ספג לתוכו את החמלה, קנאות לערכי צדק, ענווה, צניעות ואי נכונות להתפשר עם תופעות, בהן העוול זוקף קומה. בביתה של הנסיכה המצרית מופקדות על חינוכו של משה אמו יוכבד ואחותו מרים. את הקנאות לערכי צדק ראינו במלוא עוצמתה בתגובתו לפועלו של מצרי המכה עברי ולנוכח פועלו המרושע של עברי כלפי עברי חלש ממנו.
נחישותו של משה לפעול למימוש ערכי צדק גרם למצב, שפרעה "יְבַקֵּש לַהֲרוֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַּרְעֹה" (שמות פרק ב', פסוק ט"ו). גם במנוסתו עת הגיע למדיין, אנחנו עדים שמשה אינו אדיש לנוכח עיוותי דין. משה מתגייס לפעול במלוא העוצמה לתיקון המעוות המזדקר לנגד עיניו. גם במרחבי המדבר במדיין המפגש עם אישה, רועת הצאן המדיינית, מוקרנים על דמותו של מי שעתיד להיות מנהיגו של עם ישראל ערכי אהבה כנה.
נישואיו עם ציפורה המדיינית מעשירים את משה, כשגם אביה של רעייתו, הכהן המדייני, תורם תובנות מדיניות מבורכות, עליהן נקרא בהרחבה בפרשת "יתרו", הפרשה החמישית בספר שמות פרק י"ח - כ'.
תבורכנה שש הנשים, המופיעות בפרשת "ואלו שמות": פועה ושפרה, יוכבד ומרים, הנסיכה המצרית וצפורה בת יתרו הכהן המדייני. כל אחת מהן עטפה את משה בחום, שהקרין עולם ערכים מוסרי ואנושי, שיהווה בעתיד נדבך קיומי בסיסי בארון הספרים היהודי.
תבורכנה שש הנשים, שיופיין המוסרי ועולמן השופע ערכים אנושיים עיצבו את דמותו של משה המנהיג, שחילץ את עם ישראל ממדמנת השפל והשעבוד לעבר חיי חרות מדינית בארץ ישראל.