"הכה ביהודים והצל את המולדת", קבעו שונאי היהודים ברוסיה הצארית את המשפט האנטישמי הזה לדראון עולם. הפורעים הרוסים האנטישמים, חובבי הפוגרומים ביהודים, מעלילי הדם ומפיצי השנאה, הבינו כי ביצירת אויב חיצוני משותף, יצליחו להסית את ההמון מצרות מבית, מתחלואי החברה, ממצוקות היום, כך נולדה הסיסמה הרעה, "הכה ביהודים ו..."
המלך הירדני עבדאללה הצטרף כמעשה שגרה למתקיפי היהודים. בכל פעם יש לו עילה אחרת, העילה התחלפה אך ההתססה נותרה אותה התססה, "מסגד אל-אקצה בסכנה". מלך ירדן יודע גם יודע כי ההסתה העונתית פרי מוחו נובעת אך ורק מחוסר היציבות בממלכה, מהמצוקות שבהנהגתו, מהחרדה המלווה אותו תמיד מפני "אביב ערבי" שימוטט על ראשו את הממלכה.
בצר לו פונה המלך לממש את משפט האנטישמים מאז ומתמיד, הכה ביהודים והצל את עצמך, את הממלכה, את שלומך. והוא מכה, מפיץ עלילות כזב, מבאיש לשווא את ריחה של ממשלת ישראל המשמרת את מלכותו בדרכיה. עלילת הדם האהובה במיוחד על המלך היא עלילת הדם שמוביל מזה שנים ראאד סאלח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, "אל-אקצה בסכנה", אין דלק רעיל מזה כדי להבעיר את השטח, להגביה את להבות השנאה. כשהמצב בממלכה ממש מטריד וסכנה מרחפת מעל ראשו של המלך, תולה המלך עיניו באל-אקצה והפעם בתחכום מסוים, לא מפתיע.
שגריר ירדן בישראל, ע'סאן אלמג'אלי, נשלח לביקור מתוקשר בהר, ללא הודעה מוקדמת, ללא תיאום עם הריבון בהר, מדינת ישראל, ובהיעדר תיאום מעוכב לדקות בודדות על-ידי השוטרים כדי להיערך לקראת כניסת האח"מ. השגריר "הנעלב" השיג את מבוקשו, הפרובוקציה תועדה והוא סב על עקביו ועזב את המקום. לא חלפו אלא דקות אחדות והתיעוד ממניעת כניסת השגריר הופץ במדיה הדיגיטלית, המלך המבוהל מפני אובדן ממלכתו, עטה את שריון הגיבור, שתה את מיץ האומץ, הזמין את שגריר ישראל בירדן ונזף בו על התנהגות מדינת ישראל.
כאילו לא די באקט הדרמטי "זכה" שגרירנו לקבל איגרת מחאה בה מתריע המלך מפני שינוי הסטטוס-קוו והבהיר כי ירדן היא הריבון בהר-הבית. היה צפוי כי הממשלה החדשה תזמן לנזיפה את השגריר הירדני בישראל, תצייד אותו באיגרת מחאה והבהרה למלך ולעולם כולו בו תבהיר כי במדינת ישראל, בהר-הבית, יש רק ריבון אחד והוא לא ממלכת ירדן. עזות המצח של המלך מחולל הפרובוקציה, אסור לה שתעבור כאילו לא אירע דבר. באיגרת ששיגר לעולם ולמדינת ישראל, תובע המלך ריבונות על הר-הבית, לא פחות.
מצופה היה כי מדינת ישראל תחזיר את שגרירנו להתייעצויות, תבהיר למלך כי גם לפרובוקציות שלו יש גבול, ובאם התנהגותו הפרובוקטיבית תימשך, מדינת ישראל לא תוכל עוד לערוב לביטחונו ולשלום יציבות ממלכתו ונכון יהיה כי המלך יירגע וישתה מעט מהמים הנהדרים שהוא מקבל ממדינת ישראל. ובשולי הדברים, ראוי היה כי מדינה ריבונית חפצת חיים אשר נבחרה בעיקר בגין הבטחתה להשיב את המשילות, תחקור את איש הביטחון הירדני שהרים ידו על השוטר שביקש לבדוק אישור כניסת השגריר, צעק לעברו בגסות רוח. דמיינו מה היה קורה בממלכה הירדנית אם מאבטח ישראלי היה מעז להרים ידו על שוטר ירדני.
לאחר שהשגריר הירדני קיבל את מבוקשו, סערה על מאומה, הוא שב להתפלל לאל הרחום והחנון באל-אקצה, הפעם בתיאום מוקדם וללא בעיות. יש בעל בית בהר-הבית והוא מדינת ישראל.