ד"ר מרגלית מולנר גויטיין

טאר המנצחת

הסרט 'טאר המנצחת' הוא היפוך של 'מי טו' הגברי, הנוהג של מפיקים גברים לנצל שחקניות צעירות, דוגמת המפיק ההוליוודי הרווי וינשטיין. לפי סוף הסרט נראה שהבמאי תסריטאי מעניש את הגיבורה על התנהגותה הפסולה. אך תיתכן גם פרשנות אחרת: הסרט לא פוסל או מציג את המנצחת המוסיקאית כמשל על אישיות מוכשרת ומגוונת ועל נפילתה בגלל ניצול מיני של מוסיקאיות צעירות, אלא משאיר מקום לצופים לחקור את עצמם ומקומם מול הדמות, מול השאלה מה ההשלכות של הענקת כוח מוגבר לדמות עוצמתית שמנצלת את מעמדה? קייט בלאנשט המככבת בסרט היא המובילה ברשימת המועמדות לשחקנית הראשית לאוסקר 2023 והיא אכן מחזיקה את כל הסרט. אלגנטית, אינטליגנטית, ורבלית (מסוגלת להפציץ במונחים ושמות של מוסיקאים בלי למצמץ) עיקשת ומניפולטיבית, פוליטיקאית מתוחכמת, אגוצנטרית וכובשת כאחד. הבמאי והתסריטאי טוד פילד (מועמד לאוסקר על הסרט, הבימוי והתסריט המקורי) מנתב את הגיבורה ביד רמה ומאפשר לה לנוע באסרטיביות בכל מצב. היא לא נכנעת לשמועות ולקונספירציות נגדה, אבל נאלצת לבסוף לקבל את גורלה, את נפילתה. מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. זו נפילה תהומית ממעמד של מנצחת בעלת תהילה עולמית למנצחת על תזמורת קטנה למשחקי וידאו בקוריאה. הבמאי רק מרמז על פרשיות מין בעבר ובהווה שהיא מקיימת עם נגניות צעירות, למרות שהיא בקשר מחייב עם נגנית אחרת. היא מציעה להן קידום בעולם המוזיקה תמורת יחסים איתה. ואם מתעכבים על הרמזים נראה שיש באמתחתה מקרים של ניצול מעמדה עד כדי הובלה להתאבדות של אחת המוסיקאיות שטיפחה וזנחה אח"כ. הבמאי מתיש אותנו כבר בתחילת הסרט עם רשימה ארוכה של קרדיט לנגנים, דבר שנעשה בדרך כלל בסוף הסרט. הוא רצה שנראה זאת לפני שנצא מהאולם ונתעלם מהתזמורת בסרט. ואמנם הנגנים נראים מדי פעם כאשר היא מנצחת עליהם אך רגעי המוזיקה מעטים, וחבל. היינו יכולים ליהנות יותר מתזמורת מעולה כמו זו של ברלין. לעומת זאת, לאורך הסרט אין מוזיקת רקע אך יש הרבה מלל (בעיקר של המנצחת המסבירה ומנתחת את היצירות המוסיקליות), דבר שמכביד על הצפייה. המבקרים מהללים ומעריכים את הסרט אבל הקהל, כנראה, פחות. הוא אליטיסטי מדי ומתמשך ללא הצדקה. ב-12 במרץ נראה אם ובכמה קטגוריות יזכה הסרט באוסקר.

סנט אומר st. omer

זהו סרטה העלילתי הראשון של במאית הדוקו הצרפתיה אליס דיופ. זה יותר הרהור מאשר סרט. הסיפור על צעירה שמשאירה את ביתה לגלים נשאר בלתי פתור. אין מוסיקת רקע, דבר שמכביד על הצפייה. רוב הסרט מתרחש בבית המשפט כאשר הסנגורית והשופטת מנסות באמפטיה ניכרת להבין מה גרם לאם הצעירה לנטוש את התינוקת לגלי הים. השאלה המסקרנת היא מה הסיבה להתנהגות האם ומה יהיה פסק הדין? האם שוללת את כל האפשרויות שהסנגורית והשופטת מעלות כדי לזכות אותה במשפט. לבסוף האם משערת שהצידוק היחיד למעשה שלה הוא כניסת דיבוק או כישוף לגופה שבעטיו היא משאירה את ביתה לגלים. נראה מוזר? פרימיטיבי? לא כל כך. גם בארץ התקבל לאחרונה בבית משפט נימוק של כישוף כצידוק למעשה פשע. זו סכנה למערכת המשפט כי כל אחד יכול לטעון לכניסת כישוף לגופו. יש גם הטוענים לקולות מסתוריים שמנחים אותם, או טוענים לאי שפיות זמנית. איך יעשה צדק עם נימוקים כאלה? האם השופט יכול לזכות נאשם שטוען כי פשע מתוך אמונה בכישוף? ומה לגבי הצדק כלפי הנפגע? חומר למחשבה.