ישראל נמצאת במשבר זהות. על סף משבר חוקתי. זה הרבה יותר עמוק ממשבר פוליטי (שלהבנתי הצנועה לא קיים באמת כרגע) או רפורמה/הפיכה בתחום מערכת המשפט. זהו משבר בין שני מחנות ענק שניצבים זה מול זה. מחד-גיסא, מחנה ממלכתי, הרואה במדינה התגשמות של החלום הציוני ושואף להגן על ישראל דמוקרטית ויהודית-ליברלית. מהעבר השני מחנה אמוני, שבעיניו דין תורה קודם לדין ממלכה והוא רוצה צביון שמרני לאוכלוסייה שחיה בישראל. אין עניינו של טור זה לקבוע מי צודק ומי לא. רק לשרטט קווים לדמותו של המשבר, שמוצא ביטוי גם במערכת הפוליטית, בשיח הציבורי ובשיח התקשורתי. הפרקודס הפנימי הוא שבכל אחד משני המחנות הללו נכללים אנשים שמאמצים לא מעט מהערכים של הצד האחר. אלו מכונים - להבנתי בשוגג - המתונים. אלו שמחפשים פשרה. ובכן, הטענה הבסיסית שלי היא שכל פשרה תהיה מלאכותית. בבחינת פלסטר על פצע, שהדימום בו אינו פוסק.
השוני בזהויות קיים למעשה מקום המדינה, אלא שבעשור האחרון קווי המיתאר התחדדו כתוצאה משינויים דמוגרפיים ובניית גושים פוליטיים שהמחישו זאת. בין ישראל ליברלית לבין ישראל שמרנית (בהנחה ששני המחנות מעוניינים בישראל דמוקרטית, אם כי גם הנחת היסוד אינה ודאית) נפערה תהום שאינה ניתנת לגישור. במערכה הזו הכל כשיר: הפצת מידע כוזב, שימוש בביטויים פוגעניים ללא הבנה לעומק של משמעות המונח, וקושי - בעיקר של נבחרי ציבור - לנשום עמוק ולהבין שלמילים יש משקל. בוודאי כאשר הן באות מפיו של איש ציבור נבחר. כל אלו יוצרים שיח של שנאה מעל כל במה בין יהודים ליהודים (ולא רק ביניהם) שיש בו לא רק כדי לפגוע בתדמיתה של ישראל בעולם ואולי לכרסם מעט ביחסים עם וושינגטון, אלא בעיקר - וזה החשוב מכל - להעמיק פער שאינו ניתן לגישור.
נניח לרגע שתהיה פשרה בסוגיות הליבה של הרפורמה המשפטית - הרכב הוועדה למינוי שופטים, עילת הסבירות ופיסקת ההתגברות. ונניח לרגע שכל החקיקה הפרסונלית תיעצר (למשל חוק דרעי 2) ונניח גם שכל הצדדים יתכנסו (בבית הנשיא?) לפתור את המשבר המשפטי. אפשר שהדבר יביא להפסקה מחאת הענק - בה נוטל חלק ציבור ענק אבל לא כל העם - אבל זה לא יפתור את משבר הזהות. שתי קבוצות מיעוט גדולות (מאוד) אינן נוכחות ברחובות. הערבים המהווים כ-21% מאוכלוסיית המדינה, שבעיניהם המחאה היא ציונית מדי. ברור להם שהרפורמה המשפטית עלולה לפגוע בהם כמיעוט גתי-אתני-לאומי יותר מכולם, אבל הם בוחרים להישאר בבית.
הקבוצה השנייה היא של החרדים (1.2 מיליון אנשים) שגם הם אינם מתגייסים למחאה. אולי משום שהם חונכו וגדלו על עוולות של מערכת המשפט ואלי פשוט משום שהאמונה מנצחת והמחאה היא חילונית מדי עבורם. זה לא רק דין תורה שגובר על החוק הממלכתי שחוקקה הכנסת ולא בית המשפט. הקדוש ברוך הוא לא יעמוד מנגד ויציל. כפי שקידשה האמונה היהודית מרגע שהפכנו לעם סגולה. אם זה המצב וכ-3 מיליון ישראלים (ערבים בתוספת חרדים) אינם שותפים למחאה שמטרתה למנוע פגיעה בזכויותיהם כאזרחים, אז השבר הזהותי הוא הרבה יותר עמוק ממשבר משפטי או פוליטי. שבר כזה לא ניתן לאחות במסגרת של קהילה פוליטית אחת המבקשת לקיים חיים במתוכנת של משטר דמוקרטי ייצוגי.