לאורך השנים מאז קום המדינה ואף בתקופת טרום הקמתה התרחשו במסילות הרכבת בארצנו תאונות רכבות רבות שגבו חיי עשרות רבות של אנשים. אחת מתאונות הרכבת הפחות ידועות התרחשה בספטמבר 1961 צפונית לעתלית כאשר רכבת התנגשה במשאית צבאית שניסתה לחצות את המסילה ובה נהרגו 5 צעירים בבני 19-22. התאונה התרחשה ביום שלישי 5 בספטמבר 1961 בשעה 9:45 בערב במפגש הצטלבות מסילת הברזל והכביש צפונית לעתלית. משאית צבאית נהוגה בידי שלמה נחמני מחיפה ובה 7 נוסעים, שלושה ישבו בתא הנהג וארבעה בארגז המשאית, נסעה צפונה במקביל למסילת הרכבת ופנתה ימינה כדי לעבור לחצות בהצטלבות את פסי הרכבת. בו בעת הגיעה רכבת נוסעים האחרונה מחיפה שיצאה מחיפה בשעה 21:34 ועמדה להגיע לתל אביב בשעה 23:05.

ניצל בקופצו מהרכב שניות אחדות לפני ההתנגשות

אחד הנוסעים במשאית ישעיהו הירש, חייל בצנחנים, שישב בארגז המשאית יחד עם עוד שלושה נוסעים, סיפר בעדותו כי הבחין ברכבת המתקרבת, שמע את צפירתה וראה מרחוק את אור זרקורו של הקטר. הוא דפק על תא הנהג מאחור וצעק "רכבת רכבת". כשנוכח כי הנהג אינו שומע ואינו עוצר את המשאית קפץ ממנה ממש ברגע האחרון - שניות אחדות לפני שהרכבת התנגשה בעוצמה ברכב וכך ניצל. הוא ראה את הרכבת מתנגשת בעוצמה במשאית גוררת את המשאית כמה עשרות מטרים לפני שנעצרה תוך חריקת בלמים.

המשאית התרסקה כליל

מעוצמת החבטה התרסקה המשאית כליל. תא הנהג הועף למרחק כ-20 מטרים אל מעבר למסילה מצד הים, ארגז המשאית הועף למרחק כ-10 מטרים ושלד המשאית על גלגליה הועף אף הוא למרחק מספר מטרים. נוסעי הרכבת ירדו מהרכבת הוציאו את הנפגעים מבין שברי המכונית וניסו לסייע לנפגעים. מסיבה כלשהי מכשיר האלחוט של הרכבת לא פעל ולא ניתן להזעיק באמצעותו עזרה מחיפה והסיוע הרפואי התעכב. מקום התאונה מסומן בתמרורי אזהרה אך לא היה מותקן במקום מחסום אוטומטי. לרכבת נגרם נזק קל בלבד והיה המשיכה בדרכה לאחר עיכוב של כשעה. בתאונה נהרגו חמישה מתוך שבעה נוסעי המשאית כולם בבני 22-19. מאיר ורקר מירושלים, איילה קליין מקרית שמואל, מזל מרציאנו מבנימינה, מרים קנט מזכרון יעקב ואברהם טפירו מניר עציון. קנט וטפירו נפצעו קשה בתאונה ומתו מפצעם זמן קצר לאחר התאונה בבית החולים רמב"ם בחיפה. נהג המשאית שלמה נחמני נפצע קל עד בינוני והנוסע השביעי ישעיהו הירש, כאמור, ניצל כשהצליח להימלט מהמשאית שניות אחדות לפני ההתנגשות.

הלוויות ההרוגים

הלוויתו של מאיר ורקר נערכה בירושלים. אביו של מאיר, יחיאל ורקר, איש תנועת "הפועל המזרחי" היה מבעלי "דפוס העברי" בירושלים. מאיר למד בישיבת "עץ חיים" וכפר חסידים. היה מדריך חברתי בבית ההבראה בניר עציון. בן 22 במותו. מאיר הוא אחיה של אשת החינוך המורה והמנהלת הירושלמית מינה כהן יקירת העיר ירושלים. איילה קליין בת 18 תכננה להתחיל לימודיה באוניברסיטה העברית. את חופשתה ניצלה לעבודה זמנית בבית ההבראה (בית מרגוע) בניר עציון בו עבדה כחודש ימים. מזל מרציאנו עבדה אף היא בבית המרגוע בניר עציון התגוררה עם משפחתה בבנימינה. הובאה למנוחות בבית העלמין המקומי. אביה עבד במחצבות "אבן סיד" בבנימינה. מרים קנט הובאה למנוחות בזכרון יעקב. היא נרשמה ללשכת העבודה שלושה ימים לפני מותה ויום התאונה בה מצאה את מותה היה יומה הראשון בעבודתה בניר עציון. אברהם טפירו עבד כשכיר בניר עציון הובא למנוחות בבית הקברות האזורי בחיפה. היה יתום מאב ומאם. רכבת ישראל מינתה ועדת חקירה לבירור נסיבות התאונה.