איתמר בן-גביר הוא תרכיז של נזק לאומי וציבורי ומוסרי ובינלאומי. בנימין נתניהו שהסדיר את כניסתו לכנסת והושיבו בכורסה ליד שולחן הממשלה אחראי לחרפה. עתה פרצה ביניהם קטטה מילולית. בליכוד מציעים לבן-גביר לפרוש, והוא מתגרה בסירוב. אם ביבי רוצה - שיפטר אותו. זה מזכיר לי אירועים שחזרו על עצמם לאורך ההיסטוריה הארוכה של היהודים בגולה. האריסים העניים כעסו על הדוכסים והרוזנים והאצילים, שהיו בעלי הקרקע והסוסים והמסבאות. אבל בעוניים לא העזו לצאת בגלוי נגד "הפריבילגים". לפיכך כילו האריסים את חמתם ביהודים, שבסך-הכל גבו את המיסים או ניהלו את המסבאות בעבור הדוכס. ביהודים מותר לפגוע. אותם אפשר לקלל. עליהם ניתן לאיים. בן-גביר הוא היהודי בסיפור הזה. כי הדוכס הוא יריב לוין. אך הוא חזק וכוכב עולה, ובליכוד חוששים כנראה להתגרות בו ולהכעיסו. אז יש יהודי. זה בן-גביר. כאן נגמרת ההשוואה. אין מקבילה. הדחת השר לביטחון לאומי בן-גביר מן הממשלה תהיה מהלך רצוי לכל הציבור, ימין כשמאל. אך לא תפתור את הבעיה. לוין שמחבל ביחסים עם הממשל האמריקני ואינו נפגש זמן רב עם היועצת המשפטית לממשלה גלי מיארה-בהרב - (האין זו הפרת אמונים ציבורית?) - הוא האיש הרע בסיפור הזה. כל עוד הוא מחזיק במשרתו הרמה - נכחותו של בן-גביר מזיקה, אבל אינה העיקר.