ביום ראשון 3 במאי 1959 בסביבות השעה 15:30 אחה"צ טסו הטייס אביהו רביב ועוזרו שרגא בלום מטייסת 100 במטוס "פייפר" של חיל-האוויר לטיסת סיור. הטייס רביב ועוזרו בלום שישב מאחור סטה במהלך הטיסה מנתיב הטיסה שאושר ונקבע להם וחג מעל קיבוץ אלומות ליד טבריה כדי ל"נופף לשלום" לחבריו חברי גרעין "נגוהות" של תנועת "הנוער העובד" (שהיו באותה תקופה בהכשרה באלומות) חבריו לגרעין מספרים כי הודיע להם על ביקורו הצפוי בשמי הקיבוץ וכי הוא מתכון לשגר-להשליך מהמטוס אליהם הזמנה אישית לחתונתו הקרובה עם חברתו החיילת בת קריית חיים שאמורה הייתה אמורה להיערך בל"ג בעומר.
על-פי עדויות עדי ראיה, המטוס חג מעל מבני משק אלומות שלוש פעמים בגובה נמוך מאד. בסיבוב השלישי כבה לפתע מנוע המטוס ואז הוא צלל מטה לקרקע במהירות רבה בבת אחת ונתקע בקול רעש אדיר באדמה, בשטח פתוח בסמוך לבתי הקיבוץ. המטוס ומנועו נתקעו בקרקע והתרסקו והכנף השמאלית ניתקה ממקומה והועפה למרחק מספר מטרים. לשמע רעש חבטת נפילת המטוס, חברים מבתי הקיבוץ הסמוכים יצאו בריצה לעבר המטוס התירו את חגורות טייסים בהם היו קשורים הטייסים למטוס וחילצו את הטייס רביב ואת עוזרו שרגא בלום שהיו לכודים במצב של הלם בין שברי המטוס ונפצעו באורח בינוני עד קשה. השניים הובהלו לבית חולים פורייה בטבריה. המטוס לא התלקח כיוון שמנועו היה כבוי בעת שנפל.
איתן ברזילי בן אלומות מספר לי כי את הטייס והסייר חילצו ילדים שהמטוס נפל בסמוך לבית הילדים שלהם. שעה קלה לאחר התאונה, הגיעו במסוק למקום התאונה אנשי וחוקרי חיל-האוויר. הם בדקו את חלקי ושברי המטוס וגבו עדויות מעדי ראייה לתאונה. בשעות הערב הגיעה למקום משאית וחלקי המטוס ושרידיו הועמסו עליה והועברו מהמקום. למחרת התאונה ב-4 במאי 1959 הגיע לקיבוץ אלומות מפקד חיל-האוויר עזר ויצמן, הוא שוחח עם ראשי וחברי הקיבוץ וחקר באופן אישי את נסיבות התאונה.
"הטיסה מעל המשק לא נכללה בנתיב הטיסה שאושר"
דובר צה"ל פרסם הודעה לעיתונות בעניין התרסקות המטוס ומסר כי ועדת חקירה שנתמנתה על-ידי מפקד חיל-האוויר לבירור נסיבות התאונה קבעה שהטיסה מעל המשק לא נכללה בנתיב הטיסה שאושר. ולא רק זאת, הטייס הנמיך טוס בניגוד להוראות והוא יועמד לדין. מהחקירה עולה שטייס סיור החליט "לסטות" מנתיב הטיסה שלו ולחוג בגובה נמוך מעל קיבוץ אלומות כדי "להגיד שלום" לחברה' חבריו לגרעין מתנועת "הנוער העובד" שהיו בקיבוץ ותוך כדי כך, לשגר אליהם הזמנה אישית לחתונתו הקרובה.
יודעי דבר המכירים את תולדות חיל-האוויר, מספרים, כי לא הייתה זו אז תופעה חריגה. בתקופה ההיא היה מעין נוהג, אצל לא מעט טייסים קיבוצניקים או מושבניקים "להגיד שלום" עם המטוס לחברים במשק, וגם טייסים עירוניים חטאו לא פעם בכך שבאו "לבקר" עם מטוסם בגובה נמוך את בית משפחתם ולנופף להם לשלום בכנפי המטוס.
על-פי דיווחי העיתונות דאז, הטייס רביב היה "בן בית" בקיבוץ אלומות. הוא השתייך לתנועת "הנוער העובד" וחבריו לגרעין הנח"ל "נוגהות" עשו שם בהכשרה חקלאית. לקראת קליטתם כחברים בקיבוץ. על-פי עדויות לא הייתה זו הפעם הראשונה שרביב טס מעל הקיבוץ בגובה נמוך, מנופף לשלום לחבריו שעל הקרקע, והיו בקיבוץ שפנו בתלונות על כך למפקדת חיל-האוויר.
כשבוע לפני התאונה, כך מדווח בעיתונות דאז, נפגש הטייס רביב עם חבריו בקיבוץ (אלומות א.א) והודיע שהוא עומד לטוס מעל המשק כדי להשקיף מלמעלה על חבריו ל"גרעין" בקיבוץ וכי יזמינם בדרך האוויר לחתונתו. רביב היה אמור להינשא, כאמור, לחברתו אורה בת קריית חיים וחברת גרעין נוגהות, ימים ספורים לאחר התאונה.