בעזות מצח החליט אפי נוה, שהורשע בפלילים, להתמודד פעם נוספת על תפקיד ראש לשכת עורכי הדין. אילו הייתי עורך דין אין סיכוי שהייתי מצביע לו. מדוע? מפני שגרם לחציית גבול המדינה שלא כחוק? אולי. לא יודע. הוא הגיש ערעור על פסק דין צמחוני שהושת עליו וכך הרשעתו לא תהיה חלוטה עד ליום הבחירות, וממילא מוסדות ארגונו לא יוכלו לדון בשאלה אם הוא כשיר להתמודד על התפקיד. מקובל עליי. אז מה? העיתונאי המצטיין עומרי אסנהיים יצא בשליחותה של הגורו התקשורתית ד"ר אילנה דיין מהתוכנית "עובדה" להביא לציבור כתבה על כינוס של שופטים ופרקליטים. הוא נערך לפני כמה שנים על-ידי לשכת עורכי הדין, והמארח היה העומד בראשה אפי נוה. נווה, אולי מחמת חנופה לדיין ואסנהיים, אולי מסיבה אחרת, הקליט בחשאי את עמיתיו עורכי הדין והשופטים, והעמיד את הקולות לרשות "עובדה". קטעים מרתקים. תחת דיין גם אני הייתי מפרסם את הכתבה. זה תפקיד העיתונות, וכך היא ועומרי נהגו. אך התנהגותו של נווה הייתה הפרת אמונים מובהקת. הוא המארח. הוא המזמין. הם עמיתיו. הם בוטחים בו. לפתע הם מוצאים את עצמם מוקלטים בסתר ומשודרים בראש חוצות, וכל זה התאפשר על-ידי האיש-המארח העומד בראשם. לא בעניין פלילי. לא בעניין שנוי במחלוקת ציבורית. לא בהעצמת חקירה משטרתית אלא סתם ככה, כי לנווה יש אינטרס כלשהו לעשות זאת. על זה, ולא על העמדתו והרשעתו במשפט פלילי, הייתי מתרחק ת"ק פרסה מפתק הבוחר שיציג נווה בקלפי של לשכת עורכי הדין ב-20 ביוני.