בימים אלו, הסמוכים ליום ההילולא של הרבי מליובאוויטש נשיא ישראל ומנהיגו, יש ללמוד ולהאיר נושאים חשובים אצל "נשיאנו תורתו והוראותיו - אשר כולא חד" (כלשונו של הרבי), שלעיתים נראה שהם פחות מודגשים בקרב המתארים את מנהיגותו ומשנתו של הרבי.
ספרו הראשון של הרבי הוא ספר קטן הנקרא - "היום יום", המחולק למסרים חסידיים לכל יום בשנה, וכפי שחמיו האדמו"ר הריי"צ תיאר ספר זה - "ארמון ובו שלוש מאות שמונים וחמישה חדרים מאירים", כי כל יום בשנה הופך להיות מואר ומאיר את חיי האדם. בפתגם של תאריך כ' תמוז מובא כך, מתוך מכתב מיוחד של הרבי הריי"צ:
"שלושה מיני התבוננות הם: א) התבוננות לימודית, אחר שמבין העניין על בוריו, הוא מתבונן בעומק העניין ההוא, עד שהשכלי מאיר אצלו. ב) שקודם התפילה, עניינה הרגש חיות הענין שלמד ולא הרגש השכלי כמו בהתבוננות לימודית. ג) שבתפלה, עניינה הרגש האלקות שבהעניין שלמד.
שלש אלה הם שליבות סולם ההרגשה, ורק בחסדי השי"ת עמנו מרגישים לפעמים אלוקות ["דערהערט מען ג-טליכקייט"], בלי שום עבודה כלל, והוא מפני מעלת העצמות שיש בנשמה, אבל מצד העבודה שבכח עצמו מוכרחים שלש הנ"ל".
מיסודותיה הבסיסיים והחשובים ביותר של תורת החסידות הוא נושא "עבודת התפילה". לא סתם "תפילה", אלא דווקא "עבודת התפילה"; התפילה היא סדר עבודה שלם, לו מקדישים זמן ומאמץ רב, והיא תכלית ומטרה עיקרית של כל יום בפרט ושל חיי האדם בכלל. אין האדם קם בבוקר, מתפלל וממשיך את שגרת יומו; אלא קם בבוקר כדי להתפלל, ובזמן שנותר עוסק בשאר ענייני היומיום.
כדי לקיים עבודה גדולה זו יש ראשית-כל להתבונן [כפי שנפסק בשלחן-ערוך סימן צ"ח: "קודם התפילה יחשוב מרוממות הא-ל ושפלות האדם"] - ללמוד ולהעמיק במחשבה אודות הקב"ה, רוממותו האינסופית, באופן בו הוא מחיה את הכל, וגודל השפעתו, יחסו וטובו אלינו, כפי שהדברים מבוארים בארוכה בספרי תורת החסידות. לא ניתן לגשת לעבודת התפילה, לפני לימוד והתבוננות במאמר חסידות, ביישוב הדעת ובהשתדלות ראויה, המרימה את האדם טפח מעל הקרקע, למקום שבו יוכל להיות להתפלל באמת, "תפילה מלשון חיבור" (כלשון המשנה "התופל כלי חרס"), אל הקב"ה.
בפתגם זה בספר 'היום יום', מפרט הרבי את שלושת השלבים בהתבוננות זו בדברי-אלוקים-חיים שבספרי תורת החסידות, שלב אחר שלב בדרך העולה בית א-ל:
ראשית יש ללמוד היטב את הדברים, כלימוד סוגיא תורנית הגיונית ושכלית; לא רק לקרוא את הכתוב, אלא להבין היטב את הדברים עד שייקלטו בשכלו על בורים, ואז לחשוב עליהם ולהעמיק בהם שוב ושוב, למקד את כל כוח מחשבתו אך ורק בדברים אלו, עד שהדברים מאירים במחשבתו ושכלו.
לאחר מכן, לפני התפילה עצמה, יש לחשוב שוב על הדברים, אך הפעם לא כנושא שכלי, לוגי והגיוני, אלא כדבר נפלא המעורר את רגש הלב. הוא מתאר לעצמו את עוצמת ה"דע לפני מי אתה עומד", ועושה כל שביכולתו כדי לחוש ברגש ליבו את ההפלאה שבעניין שלמד עד שהוא בא לידי התרגשות גדולה, והוא מתמלא התלהבות וחיות חדשה לקראת המפגש עם הקב"ה בתפילה.
ואז, כאשר הוא מתחיל להתפלל - מגיע השלב השלישי בהתבוננות: בכל רגע בתפילה הוא מרגיש את הקב"ה מאיר לו בכל מילות התפילה שהוא מוציא בפיו. ככל שיאריך ויעמיק יותר בהתבוננות בשני השלבים הקודמים, כך תאיר לו התפילה יותר באור מרומם ומוחשי יותר, והארה זו נפלאה זו תמשיך אצלו גם אחרי זמן התפילה, בעיסוקי היומיום.
זהו בעצם סדר שלבי הסולם, שדרכו יכול האדם, במאמץ וביגיעת בשר ונפש, לחבר את כל מציאותו אל הקב"ה: ראשית למלא באור חכמת וידיעת האלוקות את כל כוחות מחשבתו, המכונים בחסידות - "חב"ד, חכמה בינה ודעת"; לאחר מכן לפעול בכוח מחשבה זו גם על מידותיו ורגש הלב, שיגרמו לו להתלהבות אמיתית וחיות מחודשת המניעה אותו לתפילה של אהבה והשתוקקות לקרבת ה'; ואז מתמלאת נפשו באור האלוקי הטמון בדברי החסידות, והתפילה מאירה בו ומרוממת אותו.
אמנם, ממשיך הרבי ומבהיר, כל זאת הוא על-ידי מאמץ פיזי ומחשבתי, "עבודת תפילה" שהיא עבודה של ממש. אך יש לפעמים, בחסדי ה' יתברך, שהאדם ניגש לתפילה גם ללא לימוד חסידות והתבוננות כראוי כלל, ובכל זאת מאירה
בו התפילה, והוא חש שהתפילה מרוממת אותו בהתלהבות גדולה; זאת, משום שבעצם נשמת האדם היא כבר מאוחדת עם הקב"ה מטבע היותה, ולכן לפעמים "באתערותא דלעילא" (בהתעוררות מלמעלה, ללא הכנה מצד האדם), יכול פתאום להאיר בו הקב"ה בתפילה;
אך אין להסתפק בכך כלל, שכן התעוררות כזאת הבאה "מלמעלה", באופן 'אוטומטי' כביכול, כשם היא באה כך היא עלולה 'להיעלם' ברגע אחד, בלא להשאיר שום רושם על האדם, על הנהגת חייו, על גופו ועל תכונות נפשו. הדרך היחידה שבה יכול האדם באמת לרומם את עצמו, לפעול שינוי בעצמו ובחייו, היא רק על-ידי שהוא מצליח לעורר רגש כזה בעבודה עצמית קשה בכוח עצמו, של התבוננות והתמקדות בעומק תורת החסידות. ולכן חובה על כל אחד לעסוק בעבודה זו של התבוננות בחסידות, קודם התפילה ובמהלך התפילה.
הרבי הדגיש פעמים רבות במהלך שנות נשיאותו, שאף שהוסיף במהלך השנים עניינים רבים בהנהגת חסידות חב"ד מעבר להנהגת רבותינו נשיאינו שקדמו לו בשושלת נשיאי חב"ד, כמו "עשרת המבצעים" לזיכוי הרבים במצוות, בתי חב"ד, מפעל השליחות, הפצת המעיינות בכל מקום ולכל אדם, ועוד; למרות זאת, אין הוא 'מוותר' על קוצו של יו"ד בדרישה מכל חסיד, ומכל יהודי, לעסוק ב"עבודת התפילה" כראוי, ללא קיצורי דרך, מתוך השתדלות ויגיעה להתבונן במאמרי החסידות.
כפי שהרבי ביאר פעמים רבות בשיחותיו, יום הילולא של רבי, מנהיג ישראל, אינו רק יום של שפע אור וברכות מהצדיק לחסידיו ולכל עם ישראל, אלא הוא יום של כוח גדול להתחזק בכל הוראותיו והנהגותיו של הרבי, ולהצליח לפעול בעצמנו את כל מה שהרבי דורש מעימנו. וכפי שהרבי היה מצטט את לשון ספר התניא-קדישא: "ללכת בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד", עדי נזכה בקרוב ממש למילוי משאת נפשו הטהורה - הגאולה האמיתית והשלימה תכף ומיד ממש.