זו הייתה ההפגנה ה-91 וצעדתי בשורותיה בנחישות מרבית (כפוף למגבלות הגיל). כי חודש יולי עשוי להסתיים בניצחון מהדהד של הדמוקרטיה או, חלילה, בתבוסתה הגדולה מאז תחילת המאבק. לפיכך הלכתי לכיכר קפלן עם חשש בלב, ורעייתי דנה ואני כמעט וספרנו בדאגה את הקילוח הדק של המשתתפים. כאילו רצינו להודות לכל אחד מהבאים באורח אישי. אך אז גבר הזרם וגאה כדי 150 אלף, וההפגנה המריאה והמועקה הייתה כלא הייתה. בשפת הכדורגל יעדנו הוא לנהל החודש מדיניות "בונקר" ולהדוף את החקיקה הדיקטטורית של יריב לוין ומרעיו. רק אז ירווח לדמוקרטיה, לזכויות הפרט והאזרח, ואולי גם שער הדולר ייטה מעט לטובת השקל לאחר הנזק שגרם בנימין נתניהו למטבע הישראלי. השגת היעד הזה מותנית בראש ובראשונה בהעצמת ההשתתפות בהפגנות ההמוניות. עוד ועוד ועוד דגלי דגלי כחול-לבן. היא זועקת למעורבות פולמוסית של כל שלוחות החברה הישראלית, ובראשה הרופאים, אנשי ההייטק וטייסי המילואים, שהם מתנדבים. לצד כל אלה עומדת למבחן שאלת הזמנתו של נתניהו לבית הלבן. הלילה נאמר כי הנשיא יצחק הרצוג (עם אחיו השגריר בוושינגטון מיכאל) הוזמנו אל ג'ו ביידן וקיבלו על עצמם לנסות כוחם בשכנוע הנשיא האמריקני למחול לביבי ולארח אותו במשכנו. אם כן - זוהי התערבות גסה של הרצוג במחלוקת הפנימית הפוקדת את החברה הישראלית, והנה כאן מוצגת לו השאילתה: אדוני הנשיא, האם אתה מתכוון להפציר בביידן לארח את ביבי? כן או לא? בכל רחבי הארץ שייטו להן ההפגנות אל יעדן בהצלחה ניכרת, וכרגיל בעיצומה של מערכה קשה ונוקבת קושיות רבות נותרו בלתי פתורות ומעיקות. פרקליט המדינה בדימוס משה לדור אשר תוכו כברו היה לפה, מעין מורה נבוכים, למיליוני ישראלים אשר תהו כיצד מתנהל המשפט הפלילי נגד נתניהו. לדור דיבר בתוכנית "פגוש את העיתונות" עם בן כספית ועמית סגל "ברחל בתך הקטנה". עברית תקנית והלוך רוח תקיף. מה אירע להם לשופטים רבקה פרידמן-פלדמן ומשה ברעם ועודד שחם, שהתקפלו אל תוך כונכייתם העצמית בגמגום ובאיטיות וכמעט ברחו מאולם בית המשפט והתרפסו לפני הנאשם? ההיסטוריה היהודית מכירה אירוע טראומטי כזה כאשר המלך אלכסנדר ינאי שם ללעג ולקלס את חברי הסנהדרין אשר התכנסו לשפוט אותו על חשד לחטאים. השופטים חומקים מן הדין וביבי עושה כל בוקר את דרכו ללשכת ראש הממשלה, ואחת הסוגיות הבלתי פתורות היא אם יעלה ראש הממשלה אל דוכן העדים למסור את גרסתו באשר לחשדות נגדו. זו שאלה מכרעת לגבי עתידו של נתניהו ואיש אינו יודע להשיב באורח מוסמך. הערפל והתוהו ובוהו מרחף מעל לשדה המערכה, אך הדמוקרטים חשים ויודעים כי אם יאמצו את הסיסמה האנגלית של סיירת מטכ"ל ש"המעז - מנצח" הם אכן יראו את ישראל בתוך זמן לא רב נחלצת מהמרי האזרחי ושבה לשגשג. אוסיף להפגין, ללא הרף. להתראות ב-"92", אולי כבר באמצע השבוע.