בימים אלו, שברחובות הערים רבבות מאזרחי ישראל זועקים לנוכח מדיניות של "קְצִינֵי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה", אני מוצא עניין רב בצלילה אל פרשת השבוע, שהיא הפרשה הראשונה בספר "דברים", הנקראת גם כן בשם "דברים", הפרשה מתחילה בפרק א' פסוק א' ומסתיימת בפרק ג' פסוק כ"ב. את הפרשה הראשונה בספר "דברים" קוראים תמיד ביום השבת שלפני תשעה באב. ההפטרה הנספחת לפרשת השבוע היא מספר ישעיהו ומתוך ציטוט מפסוק א' בהפטרה - "חֲזוֹן ישעיָהוּ בֶּן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם" - השבת נקראת שבת "חָזוֹן". המקום בו נאמרים הדברים בפרשה הם הדברים "אֲשֶׁר דִּבֵּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׁרָאֵל בעבר הירדן במדבר בערבה... אחד עשר יום מחרב דרך הר-שעיר עד קדש ברנע" ("דברים", פרק א' פסוקים א'-ב') - המקום הוא בעבר הירדן בארץ מואב (שם, פסוק ה'). הזמן בו נאמרים הדברים הם - "... בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי-עָשָר חֹדֶשׁ בָּאֶחַד לַחֹדֶשׁ" (שם, פסוק ג'), וזאת אחרי שמשה כבר נושא הצלחה מדינית-צבאית מאוד משמעותית - "אַחֲרֵי הַכּוֹתוֹ אֶת סִיחוֹן מֶלֶך הָאֲמוֹרִי ... וְאֶת עוֹג מֶלֶך הַבָּשָׁן" (שם, פסוק ד'). מתוך שלל נושאים העולים בפרשה אני מבקש להתמקד רק בנושא אחד, שכבש אותי כבר בתחילת הפרשה בפרק א' פסוקים י"ג-י"ז. הנושא הזה הוא משמעותי מאוד בימינו, כי מושמעת בו הקריאה, שבעת כינון מערכת שלטונית לא לסגוד לאדם אחד. ההוויה השלטונית בארץ חייבת להיות מושתתת על חבורה של אנשים - "אֲנָשָים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים" (שם פסוק י"ג) ההוויה השלטונית חייבת להיות מבוססת על קולקטיב ולא על סגידה - "רַק בִּיבִּי, רַק בִּיבִּי", הנשמעת מפי מאנשים מתלהמים, העומדים מולנו בהפגנת קשישים מדיור מוגן בבת ים, כשהתלהמותם רואה את הישועה בהליכה בנתיב אחד - "רַק בִּיבִּי, רַק בִּיבִּי". טרם הכניסה לארץ ישראל אומר משה בבהירות רבה, שהשלטון בעם ישראל אסור שיהיה מבוסס על סגידה והערצה לאדם אחד. משה מתוך ניסיון של ארבעים שנה אומר בכאב - "לֹא-אוּכַל לְבַדִּי שְׁאֵת אֶתְכֶם" (שם פסוק ט') ומוסיף - "אֵיכָה אֶשָּׁא לְבַדִּי טְִרחָכֶם וּמַשָּאכֶם וְרִיבְכֶם" (שם פסוק י"). לא רק מבחינה מוסרית אין מקום לשלטון יחיד, זה גם מבחינה פרקטית דבר פסול. לכן באה הדרישה, שעם ישראל בכל עת יכונן צוות מנהיגותי המבוסס על "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וִידוּעִים". המשותף לפרשנים ידועי שם כמו: רש"י, ראב"ע, רד"ק, רשב"ם ועוד, שכל אחד בדרכו מתייחס למילְה רבּת החשיבות "יְדוּעִים" בפסוק י"ג, כאל אנשים בעלי ניסיון רב, שהוכיחו עצמם בעשייה והוותק בתחומי העשייה הוא שמכשירם להיות כלולים בצוות המנהיגותי. צוות של קולקטיב המשלב ידיים זה מה שדרוש למערכת השלטונית ולא הסגידה והערצה לאדם אחד, בוודאי שזה לא יהיה אדם, שבעברו התגאה שגנב סמל מרכבו של ראש הממשלה, יצחק רבין, הוא ימונה לשר לביטחון לאומי. לא אדם ששיבח רוצח מתפללים מוסלמים במערת המכפלה, הוא זה שהניסיון הזה מכשירו לתפקיד של אחראי לביטחוננו. פרשה השבוע, הפותחת את ספר דברים, נותנת את דעתה גם לערכים המוסריים, שחייבים להנחות את חברי הצוות המנהיגותי. הצדק חייב להיות הנדבך הבסיסי במערכת השלטונית - "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אחִיו וּבֵין גֵּרוֹ" (שם, פסוק ט"ו). כמה מצער לראות היום את הסגידה ליחיד. אני אישית מקבל בצער רב את התופעה השכיחה מאוד בחברה הישראלית' כשהסגידה ליחיד היא שמלהיטה ומלהיבה רבים וטובים בחברה הישראלית. הסגידה ליחיד - בנימין נתניהו - מאפיינת את מפלגת השלטון בישראל, את מפלגת "הליכוד". הקריאה בפרשת "דברים" מחייבת את הקורא להישמע לצו הקריאה - לא לסגוד למנהיג. פרשת דברים סולדת מהקריאות הצרחניות הממלאות את הרחובות - "בִּיבִּי!", "בִּיבִּי!!", "בִּיבִּי!!!" בסיום כתיבת המאמר, הובהר לי שבנימין נתניהו אושפז בבית חולים. אני מאחל לבנימין נתניהו, ראש הממשלה שלנו, בריאות טובה.