בין י"ז בתמוז לתשעה באב אנו מזכירים ודואבים את האסונות שקרו לעם ישראל - חורבן בית ראשון, גלות בבל וחורבן בית שני, וכן את התוצאות הקשות של המרד הגדול נגד הרומאים ומלחמת בר-כוכבא. מאז תקופת המקרא חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום. על-פי מדרש רבותינו נגזרה בכייה לדורות בגלל חטא המרגלים, שהובילה אותנו לבכייה על חורבן בית המקדש, חורבן העיר ירושלים ושממת הארץ שסבל עם ישראל מאז כל הדורות ועד ימינו. חז"ל חייבו אותנו במצוות זכירה. אין לך יום שלא חלה עלינו חובה זו במצוות עשה מהתורה, כגון זכירת יציאת מצרים, זכירת יום השבת ועוד. במהלך השנים נוספו לנו זכירות נוספות שחז"ל חייבו אותנו כזכירת חורבן בתי המקדש בימי בין המצרים. בדורנו דור השואה והתקומה נוספו לנו ימי זיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי צה"ל. קיימת משמעות לאירוע שחלף ולציין אותו בסדר היום שלנו, ומקור לכך מביא הרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק ד', פ"ז): "ושורש כולם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה שכול תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו". מכאן הנך למד שאירועים שאירעו בזמן מן הזמנים, עושים רושם רב ופועלים על מערכת הזמן. בהתחדש תקופת הזמן שבו אירע אותו אירוע, חוזר עניינו אלינו. כך הוא לא רק לגבי אירועי ניסים והצלה אלא גם לאירועים קשים שחווינו במהלך הדורות. גם אלו עושים רושם בתקופת הזמן המיוחד להם. כאשר האדם זוכר את העבר הוא יכול ללמוד ממנו לקח, כיצד להתנהג לעתיד. אדם שחווה על בשרו כאב, לומד מכך מכאן ולהבא. במדרש רבה לפרשת לך לך מובא על המטבע שטבע דוד המלך, אשר מצידו האחד הייתה צורת מקל ותרמיל זכר לעברו כרועה צאן, ומצידו השני צורת מגדל ביטוי למלכותו. הרמב"ם בהלכות תעניות (פ"ה, ה"א) כותב: "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי תשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשנו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויקרא כ"ו, ו') 'והתוודו על עוונם ואת עוון אבותם...'". מובן מדברי הרמב"ם שאין מטרת הזיכרון רק זיקה לעבר בלבד, אלא אף לימוד לקח וקריאה לתיקון לעתיד. הרב צבי יהודה הכהן קוק בספרו (שיחות הרצי"ה, ויקהל 381) מתייחס למהות הזיכרון במשפט נוקב. "זכירה היא בריאות, הגויים שכחי אלוקים". המושג שכחי אלוקים מופיע בתהילים (פרק ט' פס' י"ח). עולה השאלה כפי שממשיך הרב קוק: "איך אפשר לשכוח את ריבונו של עולם? עם ישראל במהלך כל הדורות לא שכח את הקב"ה, לא שכח את יציאת מצרים, את השבת וגם את ירושלים. על-אף כל הצרות שעבר הזיכרון לא כהה ממנו. גם את ההפך לא שכח. לא שכח את עמלק ואת כל חורשי הרעה שקמו לכלותנו. הזכירה היא מצב של בריאות, נורמליות, קשר ענייני וחיוניות. להפך: שכחה, חולשה, תלישות והינתקות ממה שהיה. לעומתה זכירה היא דביקות". לא רק האדם מישראל מצווה לזכור את עברו, אלא גם האומה בכללותה. כאשר עם ישראל מציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אין הוא מבטא רק את ההזדהות עם היגון והשכול של משפחות הקדושים ועם המחיר הכבד שהן משלמות. אלא אף את ההערכה הגדולה של העם לקדושיו ולמגיניו. העם מתוודע לכוח העצום של הרוגי המלכות, אשר בניינו ותקומתו של עם ישראל נזקף לזכותם, העם לומד להמשיך במהלך של עצמאות ישראל לגאולתו על-אף שהוא גובה ממנו קורבנות. יש כאן ראיית העבר עם הסתכלות והפניית מבט לעתיד הגדול של עמנו.