אחת התרומות מני רבות של האקדמיה הישראלית נתפשת בעיניי - צופה, חובב, דל במידע - כמאבק עז בין אוניברסיטאות היוקרה בירושלים ובתל אביב. מאבק סוער על ניסוחים וממצאים ארכיאולוגיים, ועוד פסקה ועוד אבן חרוטה, והסוף אינו נראה וההכרעה רחוקה, אם בכלל תהיה. ברור שכל חוקר לעצמו, אך לבסוף מסתמנת תמונה כללית כזאת: האקדמאים של ירושלים קרובים יותר לטקסט ולמורשת ההיסטורית והארכיאולוגית של הכתבים העתיקים אם כי תחת עין ביקורתית והסתייגויות מתחייבות. ממצאיה קרובים יותר לפאר של מלכות דוד מאשר התל אביבים שמציגים אותה כמו מושבה בינונית השולטת בכמה כפרים קטנים. ידוע כי יש אסכולה הסבורה שיציאת מצרים לא הייתה ולא נבראה. אך חוקר רם מעלה כפרופסור ישראל קנוהל - איש ירושלים ומרצה אורח במיטב האוניברסיטאות בארצות הברית - חקר, ולא רק במקורות עבריים, והגיע בדייקנות שהאירוע אירע ב-1186 לפני הספירה. כמובן שאינו בדיוק כמסופר בתורה, שכן עם השנים והכתיבה והעריכה נוספו האגדות ונופחו התיאורים עד שמצאו מקומם בתנ"ך. אך קנוהל הגיע לתאריך ולדימוי ולאנדרטה שהיא אולי קבר יוסף אשר לא הושלם ואשר מחזקים את ההנחה כי התקיימה יציאת מצרים אם כי משה לאו-דווקא נולד עברי. לאחרונה פורסם כי ממצא ארכיאולוגי מאזור הרי השומרון גריזים ועיבל נבחן באמצעים מודרניים, ויש בו רמז לשם עברי מן המאה ה-13 לפני הספירה. קראתי, ושיערתי כי בקרוב מאוד יהיה מי שיתהה על עצם הבירור בכלים מודרניים, והוא יהיה מהאסכולה התל אביבית. כך היה, איך לא?לפני חודש מצאתי על מדף הספרים את "ההיסטוריה הסודית של היהדות" מאת אילון גלעד. לקרוא ולגרוס ולחוש סחרחורת לכל אורך ההיסטוריה. לפי גלעד - שהוא בעל טור לשוני בהארץ וכמובן היסטוריון על-פי ספרו - יש להפוך ולחפור את כל המוסכמות. לפחות לפקפק בהן. ידוע כי חלקים ניכרים בתורה נכתבו באיחור, אבל עד כדי כך? הוא מעלה את האפשרות שממלכת ישראל לא התקיימה כלל וכלל (רגע, אבל מצבת מישע מהמאה ה-9 לפני הספירה מתארת קרב עם הממלכה היהודית? טלפנתי לשאול כיצד הוא מסביר זאת. כותבי היסטוריה חדשה אינם נותרים פעורי פה. לפי גלעד יש הבדל בין "יהודים" לבין "יהודאים"). מילא. העם לא ידע על השבת ועל קדושתה אלא באיחור ניכר. החגים נולדו באיחור, אולי על-ידי רבי עקיבא. שכידוע חי במאה ה-2 לספירה. ולפני כן, שיבת ציון? מלך ששמו מוכר רק ליודעי ח"ן השתלט על ממלכת פרס וברוח פרוידיאנית שב להקים את הפולחן ההרוס של אימו. היא סגדה לאל סין, ומכאן העברים במדבר סיני, ועוד מכאן סיפור יציאת מצרים המתנהל בסיני, האם זה משכנע? לא יודע, אבל מעניין. הסחרור אינו תם. לפי "ההיסטוריה הסודית של היהדות" עזרא הסופר - מהליגה של משה רבנו ורבי עקיבא - לא עלה להסדיר את שיבת ציון ב-450 לפני הספירה לערך אלא רק ב-398. כלומר אחרי נחמיה? שאלתי אותו בתמיהה. כן. ניחא. לפי גלעד היהודים שנשארו בארץ לאחר חורבן הבית ב-586 לפני הספירה הגיבו במשיכת כתף לנוכח העלייה (הדלילה, איזו אכזבה, כמו בעידן הציוני) ממזרח. מי הם עזרא ונחמיה וזרובבל - שליחי האימפריה במזרח - שיאמרו להנהגה המקומית לא לשאת נשים נוכריות ואפילו לגרש אותן? בטרמינולוגיה של ימינו מדובר בפריווילגים. הפרק המפתיע מצוי דווקא בסיומו של הספר. גלעד חיבר את שיבת ציון הציונית לדפוס המחלוקת המאפיין את האומה כבימי בית הלל ובין שמאי, הפרושים והצדוקים. עם קניית קרקעות עמק יזרעאל חזרו החלוצים מנהלל וכפר יחזקאל ותל יוסף אל חג הביכורים. החלה הבאת הביכורים, שהתרחשה בימי החג, והדתיים זעמו. מה פתאום להתניע את הטרקטורים ולחלל את קדושת החג? הם תבעו שאנשי החקלאות יעשו כן ביום חול. מאבק מרתק. לא אקלקל לכם את הקריאה, ולא אחשוף כיצד זה הסתיים. אך הקורא/ת חש/ה כאילו הכתוב עוסק באקטואליה (כאילו הייתה רכבת קלה בשנות ה-20׳ של המאה שעברה). לבסוף, סבור גלעד, במאבק המתמשך הזה דוחקים הדמוקרטיה והליברליזם את הדתיים הנוקשים ממרכז הזירה אל שוליה. שאלתי את גלעד, שעשה החודש בחו"ל, הכיצד אירע שאין לו דוקטורט. אה, אמר, הוא הציע את התזה הזאת באוניברסיטת תל אביב ולא התקבלה, והבנתי ממנו שלא נורא. העיקר שיש בה עניין. בחוש של חובבן אני חושש כי התזות שלו מוגזמות. גלעד אינו מציע שינוי ותיקון ותוספת אלא מהפכה. אך זה לא מפחית מן הסקרנות.