כשהייתי שליח של משרד החינוך בסאנטייגו בירת צ'ילה, כאב לי לראות ברחובות עיר הבירה חיילים צ'יליאנים חמושים ב"עוזי" הישראלי שלנו. כאב לי לראות מכונה מתוצרת ישראל להתזת מים על ראשי מפגינים למען הדמוקרטיה. כאב לי, שהצבא של הגנראל פינושה, צבא, שרצח אלפי מפגינים באצטדיון הכדורגל בסאנטייגו מקבל כלי נשק מישראל. אני מתחלחל מהידיעה שסכומי עתק של דולרים נכנסו לקופתה של מדינת ישראל תמורת מכירת מכונת רצח של לוחמי חופש. השפה העברית הייתה לי, המורה לעברית, שפה עברית מובסת, כשראיתי לנגד עיני אותיות עבריות חקוקות על מכונה להתזת מים על מפגינים שזועקים בקולי קולות מילים שיש להן משמעות רבה בחיינו - דמוקרטיה וחופש. כואב לי המידע, שהגיע אלי היום מקריאה בעיתון הארץ מיום י"ג בתשרי תשפ"ד, לפיו ישראל מוכרת נשק לאזרבייג'אן, נשק המשמש את אזרבייג'אן במעשי פשעי מלחמה בארמניה. "בנשק ישראלי לא היססו לתקוף מטרות אזרחיות בארמניה ואזרחים ארמנים ולבצע פשעי מלחמה בנגורנו-קרבאך" (מתוך המאמר הראשי בעיתון הארץ, הנושא את הכותרת - "טיהור אתני בנשק ישראלי"). אני מתקומם למקרא המידע המצמרר במאמר המערכת של עיתון הארץ לפיו "נחתו 92 טיסות מטען אזוריות בשדה התעופה של בסיס עובדה (היחיד שמותר לייצא ממנו חומרי נפץ). למדינת ישראל יש יחסים אסטרטגיים עם האזרים ובכללם עסקות נשק בשווי מיליארדי דולרים..."(הארץ, 22.9.23) אני מתקשה לראות את התיעוד של "מל"ט ישראלי מתאבד תוקף עמדת נ"מ באדמת ארמניה עצמה" (הארץ, 15.3.2021). אני מתקשה לקבל שמדינת ישראל שמסורתה החובקת מלחמות לחרות לאומית יהודית נותנת ידה למכירה של מכונות רצח בני אנוש, הלוחמים לחרות תמורת תאוות מיליארדי דולרים. מצער אותי, שסכומי עתק של כסף מדמם בדמם של לוחמי חופש ארמנים מעשיר את קופתה של מדינת ישראל.