אני מוצא לנכון להודות לתזמורת הסימפונית של ראשון לציון, שנתנה במה להידברות וההתחברות בין מערב ומזרח, התחברות מרגשת, שהרטיטה את הלבבות של הקהל שגדש את אולם היכל התרבות. זו הייתה מתנה יפה לקהל שוחרי המוזיקה בפתיחת סדרת הקונצרטים הראשונה בעונה ה-35 של התזמורת. בימים אלו, שגילויי אלימות משתוללים ברחובות, בקונצרט הפתיחה של העונה ה-35 נשבה רוח אחרת, רוח המחברת בין הקטבים - המזרח של העוד חיבק בחום ובהוד צליליו את המערב של התזמורת הסימפונית. הידיים המחבקות והמלטפות היו ידיו של הסולן און קדוש יוסף, שפרט בגאוניות על קסמיו של העוד. אני מוצא לנכון להודות לתזמורת הסימפונית של ראשון לציון, שנתנה במה לנגן העוד, און יוסף קדוש, שהיה הסולן של היצירה שהוא עצמו חיבר ונתן לה את השם "אור השמש". כמי שישב בשורה הראשונה מול הנגן, חשתי, שעם כל צליל שהסולן שלח לאולם, נגעתי בקרני השמש העולה במזרח ומאירה ומלטפת את נופי ארצנו היפה. התרגשתי, שבין קפריציו איטלקי של צ'ייקובסקי ובין תמונות בתערוכה של מוסורגסקי, נתנה התזמורת הסימפונית של ראשון לציון את כל הבמה התזמורתית לבכורה עולמית של קונצ'רטו לעוד, שחיבר און יוסף קדוש, מוסיקאי צעיר ומוכשר, מוסיקאי שנתן לקהל לנשום קונצרט, שכל צליל העניק לו את קסם המזרח הזורח. בראיון לאתר הבמה אומר המוסיקאי המוכשר און יוסף קדוש: "לא ניסיתי בשום צורה לומר לעצמי אני כותב עכשיו מוזיקה מזרחית לתזמורת מערבית. ניסיונות כאלה לא יכולים לעבוד...". אך אני כמאזין דווקא התרגשתי ממוזיקה מזרחית, שחיבקה מוזיקה מערבית והציפו את האולם בנגוהות של קדושה.