אירוע יהודי מהעולם העתיק, אך רלוונטי לח"כ הדוחה שמחה רוטמן: האמורא רבא, שעשה את רוב ימיו על גדות נהר החידקל (נפטר בן 70 בשנת 350) נקרא להכריע בעניין חריג. התייצב לפניו אדם ובפיו סיפור מוזר, שהשלטונות או עבריינים דרשו ממנו להרוג מישהו. אם יסרב, איימו, הם ירצחו אותו. אז מה לעשות?
רבא אסר עליו לרצוח את האיש. מה ראית שהדם שלך אדום מדמו של הקורבן? העיר רבא, ואולי דווקא שלו סמוק משלך? במקורות לא נאמר מה היה גורל שני האנשים, זה שנועד למוות וזה שנמנע מלרצוח.
נזכרתי באירוע מהמורשת התרבותית של ישראל לשמע הידיעה שפרסם גיא פלג בערוץ-12. הוא כתב כי רוטמן העומד בראש ועדת החוקה של הכנסת התבטא כי דמם של יהודים שנרצחו בידי הטרור הפלשתיני ביהודה ובשומרון אדום מזה של קורבנות ה-7.10.
רוטמן קפץ כנשוך נחש והכחיש. גם איים על פלג. אך גיא סירב להיבהל. תגיש נגדי תביעת דיבה, התגרה פלג ברוטמן.
היות ורוטמן תקף את הפרקליטות נטלה זו יממה לשקול את הדברים ופרסמה הודעה הקרובה מאוד לעמדת גיא פלג. כמי שעוקב אחרי עבודתו של פלג הריני סבור כי סיפורו אמת. עם זאת, אם יגיש רוטמן תביעת דיבה נגד פלג ראוי להמתין לפסק הדין.
רק שההתבטאות של האיש חסר הרסן רוטמן מצדיקה בירור לעומק. מדוע שיאדיר את נרצחי יהודה ושומרון לעומת הקורבנות בנגב? אם רוטמן אכן אמר את הדברים כי אז הם ברורים:
נרצחי הנגב השתתפו במסיבה לא צנועה. כחילונים כאלה הם נחותים. הם עישנו ג'וינט במקום לקרוא את פרשת האזינו. סעדו בקיבוצים הסמוכים לעזה את ארוחת החג שלא הייתה כשרה, אומצה וקפה בחלב.
ואז רוטמן כמובן מצר על רצח יהודים באשר הם יהודים, אך במרומז אפשר להבין מדוע האלוהים הרחום והחנון הירשה לפגוע בחוגגים שהם מבחינה יהודית סוג-ב' בהשוואה לחובשי ספסל הלימודים בישיבה החרדית. איני מעלה בדעתי שרוטמן אדיש לרצח יהודים, אבל יש אצלו ובעיניו יהודים-א' ויהודים-ב'.