אני משער כי לא יהיה קורא אשר לא ירים גבה, אם ייתקל בספר אשר זה עתה יצא לאור בארה"ב וכותרתו: "המפלגה הדמוקרטית שונאת את אמריקה". ניסוח זה הוא תרגום מדויק לשם הספר שמחברו הוא מארק לוין. ספריו נכתבו ברוח דעותיו השמרניות הזוכות לתפוצה רבה בקרב קוראים בארה'ב. יש להניח כי ספר זה, שסיימתי את קריאתו, ישתלב ברשימת ספרים רבי מכר, כמו חיבוריו הרבים הקודמים של המחבר. כותרת הספר הולמת במדויק את תוכנו. הספר יוצא לאור בשנת בחירות, וג'ו ביידן מתמודד על כהונה שניה לקראת יום הבחירות, 4.11.24. ספריו, שידוריו, מאמריו של לוין זוכים להצלחה רבה ולהם נודעת השפעה על מצביעים.
כיצד משכנע לוין את קוראיו כי אחת משתי המפלגות הגדולות שונאת את זירת פעילותה במרחב האזרחי של ארה"ב? ובכלל, אם לדעת לוין אכן המפלגה הדמוקרטית שונאת את אמריקה, כיצד היא מנצחת לעתים קרבות בהצבעות בימי בחירות לנשיא,לבתי הקונגרס, למועצות מקומיות ועוד? לוין מגיע למסקנתו המרעישה על תוכנו של הספר לאחר שערך סריקה מדוקדקת של אמצעי התקשורת בארה"ב. בסריקה זו הוא מגלה אירועים בעלי אופי פוליטי, שבהם מהווה המפלגה הדמוקרטית גורם בעל השפעה על קוראים. מדובר בעמדות שמציגה המפלגה לקראת הצבעות על סוגיות שונות שעומדות לבחירה על-ידי המצביעים.
בין לבין, מסיק לוין את מסקנותיו מן התכנים הפומביים שמציגים הדמוקרטים. מסקנותיו הולמות את השקפתו כי ארה"ב נשלטת על-ידי "הפרוגרסיבים", לעומת מחנה המתחרים, "השמרנים". "פרוגרסיבים" הוא כינוי למצדדים בשמאל, אבל לוין מחמיר עוד יותר במאבקו נגד המפלגה הדמוקרטית: במקום הכינויים "שמאל", או "ליברלים", הוא מדביק לשמאלנים את הכינוי "מרכסיזם", הכינוי המרשיע ביותר לשמאל הרדיקאלי.
כלומר לוין מבקש לנכש מן החברה האזרחית את תופעת המרקסיזם. אין הוא חס רק על מי שנחשבים כאוהדים בולטים של המפלגה הדמוקרטית. הוא מציין כי מלחמת האזרחים בארה"ב לא נסתיימה ב-1865. היא אף פעם לא נסתיימה! הוא מציין כי בעבר של המפלגה מתגלות תופעות אהדה לאירגונים וקבוצות כמו ה-קו-קלוקס-קאן, תופעת הלינץ', או ההפרדה על-רקע גזעי, כולם מטילי מורא על מצביעים. יתר על כן: ג'פרסון דייויס, נשיא הקונפדרציה (הדרום) במלחמת האזרחים היה דמוקרט, כמו יתר המנהיגים והגנראלים של הקונפדראציה. ובימינו, נודעת השפעתו של הסנאטור ברני סאנדרס, איש המפלגה הדמוקרטית. והוא גם מבקר בחריפות את ישראל. אומנם הוא עושה מאמצים כדי להתמרכז, וכמעט זכה במועמדות של המפלגה לקראת הבחירות לנשיאות ב-2020, והמצע שלו שימש תשתית למאבקו, אך כל חייו התאפיינו בהיותו פעיל אנטי-מרקסיסטי.
גם מושגים כמו "שמאלנות" או "פרוגרסיביות" הם מונחים של גנאי, ציונים לתועבה. מה עוד שפעילותו של סאנדרס עמדה בסימן של אהדה לתנועות מרכסיסטיות או תמיכה במשטרים מדכאים, קומוניסטיים. סאנדרס שיבח את המשטרים שפעלו ברוח מרכסיסטית כמו ברית המועצות (לשעבר), קובה, ניקרגואה ועוד. לוין אף מספר כי סאנדרס האיץ בממשלים בארה"ב להשתלט על תעשיות שונות, כלומר להלאים אותן. במהלך קריאת הספר, חשתי בושה: הרי ה"כוכב" של הספר, המטרה הראשית לגינוייו של לוין, הוא לא אחר מאשר ג'ו ביידן, נשיא ארה"ב. וזאת בעודו מתארח בישראל, ומרעיף עלינו, הישראלים, מחמאות חמות והבטחות לסיוע. וישראלי אחד, הח"מ, שקוע בקריאת ספר המותח ביקורת על ביידן אשר כסגן נשיא ונשיא, תומך בנקיטת צעדים מזיקים המזיקים לדעתו לארה"ב. איני יודע אם ספר חשוב זה, אשר לו תרומה נכבדה להבנת הפוליטיקה של ארה"'ב, יתורגם לעברית. וחבל.