אירועי השבת השחורה ומתקפת החמאס על הדרום יצרו מציאות חדשה והדגישו את הצורך במלחמת חורמה כנגד מה שמכונה "האיסלאם הקיצוני והג'יהאדיסטי". מצד שני, ראינו גם התייצבות מרשימה של מוסלמים מישראל ומהעולם כולו נגד הטבח הנורא.
על-רקע הזהויות הלאומיות והדתיות וכאשר מלחמת הדתות מרחפת ברקע, ישראל ניצבת מול בעיה מובנית, משפטית והסברתית: אם המלחמה היא נגד ארגוני "האיסלאם הקיצוני", הדבר נתפס בעיני מוסלמים כהדבקת כתם על האיסלאם כולו. הקושי הזה מהותי וחשוב ביותר: כל עוד החמאס נחשב כ"ארגון איסלאמי", כאשר הוא מותקף על-ידי לא מוסלמים, כל מוסלמי מרגיש קצת לא נוח. עניין של זהות.
גם בחזית המשפטית, עולם המושגים הקיים מקשה עלינו להתמודד עם האתגר של ההבחנה בין אויבים לבעלי ברית: אנחנו חופשיים לחלוטין לפעול מול הנאציזם כאידיאולוגיה, לאסור על תעמולה וקידום עמדות אנטישמיות ונאציות גם אם אינן אלימות ישירה. התפר בין "נאצי" ל"לא נאצי" ברור מאוד ומוגדר משפטית.
לעומת זאת, התפר בין "איסלאם" ל"איסלאם קיצוני" ערטילאי. אין באפשרותנו לאסור לחלוטין על קיומם של ארגונים איסלאמיים, לאסור על מכירת הקוראן או הוראת האיסלאם כתורה. ברור שזאת לא אופציה רציונלית וגם לא נכונה: באלף וחמש מאות השנים שהאיסלאם קיים, היו תקופות של חורבן, אך היו גם תקופות שבהן יהודים חיו עם מוסלמים בשיתוף פעולה פורה, כלומר - האיסלאם עצמו אינו הבעיה, אלא חלק מהפרשנויות שלו.
לפיכך אנחנו זקוקים למונח חדש שייכנס לארגז הכלים המשפטי וההסברתי, שיאפשר לנו לחדד את האבחנה במילה אחת, מדויקת לצרכינו. למרבה המזל, יש מונח כזה.
המשותף לכל הפלגים הקיצוניים שעושים שמות בעולם ונלחמים בין היתר בישראל הוא שהם זנחו את הפרשנות המקובלת של האיסלאם בה האמינו מוסלמים במשך 1,300 שנה ויותר, וכוללת איסור על הרג מאמינים ומוסלמים - ופנו לתורתו של מטיף ששמו "אבן תיימיה" - אדם שחי במאה ה-13, אשר המציא פרשנות קיצונית ולא הגיונית לקוראן, שנקראת "סלפיות". אבן תיימיה יצא כנגד כמעט כל גדולי החכמים האסלמיים שחיו בתקופתו, כינה אותם כופרים על כך שהם נהגו במתינות והיגיון וקרא לצאת בג'יהאד אלים כדי לכפות את דעותיו. ראשי האיסלאם בדורו שפטו אותו, קבעו שהוא כופר, והחרימו אותו - תוך שהם קובעים שאסור ללמד את תורתו ותורת תלמידיו.
יש מקרה דומה בהיסטוריה, של אדם שהוחרם על-ידי חכמי עמו ודתו ולאחר מכן מאמיניו נלחמו עד חורמה בעם ישראל ובתורתו ובשל כך הם הוגדרו כדת אחרת. שמו בישראל היה ישוע מנצרת. מאמיניו נקראים נוצרים, והם לא נחשבים כחלק מבני ובנות ישראל.
ההבחנה בין מוסלמים לסלפים לא רק מוצדקת, היא גם הכרחית ליכולתנו לנצח במערכה. הקריטריון להבחנה של הסלפים כדת כבר קיים: האמונה בנביאם אבן תיימיה ותורתו הסלפית שהם כולם מתגאים בה.
הגדרת הסלפיות כדת אסורה, בדומה לנאציזם, תאפשר לישראל ולעולם כולו לזהות את האויב לא רק כלפי חוץ, אלא גם כלפי פנים, למנוע את הפצת תורתם המסוכנת, לאסור קטגורית על פעילותם של חסידי אבן תיימיה הסלפים, לפעול ביטחונית נגדם, למנוע את מינויים לאימאמים במסגדים ביישובים המוסלמיים. הגיע הזמן לבטל את האזרחות ולסלק מהמדינה את חסידי אבן תיימיה, כאשר ההבחנה ביניהם לבין המוסלמים תשמש יסוד לברית עם המוסלמים במאבק בסלפים, שמטרתם הראשונה במעלה היא לשעבד את המוסלמים ולכפות עליהם חיים של צער, חרדה ודיכוי.