איני יכול להסיר מן התודעה מחשבה קשה. וזהו תוכנה של המחשבה הסוררת: באחת מוועדות הכנסת נערך בימים אלה דיון אם להנהיג עונש מוות למחבלים שביצעו את הטבח ב-7 באוקטובר. נראה כי לדיון, או לרעיון על כך, לא יהיה המשך, והסיבה: כיצד אפשר לדון, או אף להטיל עונש מוות על מחבלים חברי חמאס, כל עוד ה"חטופים" עדיין כלואים על-ידי החמאס. הרי החמאס עלול לנקום אם ימומש רעיון זה. גם המועצה לביטחון לאומי מתנגדת לחקיקה זו. ואם לא עונש מוות, מהו העונש הראוי לאותם מחבלים-רוצחים אשר נלכדו חיים על-ידי חיילי צה"ל?
אכזריותם של המחבלים-הרוצחים היא תופעה ייחודית ויש המשווים את פשעיהם לפשעי המרצחים הנאצים במלחמת העולם השנייה. נזכיר: לאחר מלחמת העולם השנייה, הועמדו לדין בכירי הפושעים הנאצים, הבכירים שבהם, אף בעמדות הנהגה, בסדרת משפטים הידועה כ'משפטי נירנברג'. בפורום משפטי-בינלאומי זה, הוחלט על פסיקת עונשי מוות שהושתו על כמה מן הנאשמים. הם אכן הוצאו להורג. משפטי נירנברג היו לסמל המציין ענישה חמורה, החמורה ביותר, על פשעים כה חמורים. משפטי נירנברג נודעו מאז בקרב האנושות כולה. ואנו תוהים: האם לא ראוי כי משפטים בנוסח 'נירנברג' יתקיימו גם בישראל?
ראשי חמאס, כי ייתפסו חיים, יועמדו לדין. כאמור, כבר נפסק ובוצע עונש מוות יחיד, לאדולף אייכמן שהוצא להורג לאחר משפט ממושך. אפר גופתו פוזר אי-שם מעבר למים הטריטוריאלים של ישראל. חשיבותו של משפט אייכמן נובעת מעצם קיומו ופרסומו ברחבי העולם. משפט אייכמן גרם לתפוצה רחבה של פשעי הנאצים הידועים כשואה. הרי זו הייתה כוונתו של בן-גוריון, כוונה חינוכית, כי כך חתר ללכידת אייכמן: להביא לידיעת האנושות את פשע הרצח של שליש מן העם היהודי, פשע חסר תקדים שבוצע על-ידי אייכמן ופושעים בני דמותו, בכירי הנאצים.
כינונו בישראל של בית משפט למרצחי החמאס, אם וכאשר, יחייב חקיקה מיוחדת. ספק אם אכן תאשר הכנסת כינונו של מוסד שיפוטי זה. אבל עצם הדיון על נושא זה יסייע להפיץ ברבים את האופי הרצחני של התנועה החותרת להקמת מדינה, שכנה לישראל או במקומה, וזאת גם תוך כדי חטיפת ילדים ועוד. האם בידיהם המגואלות בדם תופקד, אי-פעם, הקמת מדינה?