בפעם הבאה כשתקראו להם תתי אדם, אלימים, תזכרו את ההלוויות, את הדמעות ואת מעשה הגבורה. בפעם הבאה כשתקראו להם שודדי הקופה הציבורית, משתמטים, מוצצי דם, תזכרו את מנגבי הדם, את אלו עם השקיות שלא נטשו עד שאספו את כל רסיסי האדם. בפעם ההבאה שתקראו להם משיחיים, הזויים, שורפי אסמים, תזכרו את רוח הגבורה והנתינה, רוח ההקרבה, המסירות ואהבת ישראל, הארץ והעם.
בפעם הבאה כשתקראו להם אנרכיסטים תזכרו את הרוח הישראלית היפה זו שמיהרה להתייצב ביום עברה וזעם. בפעם הבאה כשתקראו להם סרבנים ובוגדים תזכרו את התייצבותם במאה וחמישים אחוזים להגן על מדינת ישראל מיד צר. בפעם הבאה כשתילחמו נגד הפונדמנטליסטים הקנאים, אלו שמקפידים על הלכות העם היהודי בהפרדה, תזכרו אותם רוקדים ומלאי עזוז ואמונה טרם כניסה אליי קרב.
בפעם הבאה כשתקראו לאנשי תקשורת שופרות אל ג'זירה ואל מידיאן, תזכרו ברוח ציונית הלאומית שריחפה מעל דמעות הכאב וההתרגשות של אותם אנשי תקשורת.
בפעם הבאה כשתקראו להם בבוז ובלעג משפריץ, בבונים ביביסטים, תזכרו את רוח ההקרבה שלהם, את רוח המחילה והסליחה, את רוח ה-יחד הישראלי שהתרומם מן האפר והעפר. בפעם הבאה כשתקראו להם עוכרי ישראל, גייס חמישי, אדוני הארץ תזכרו את התפילות שאינן שגורות בפי חלק מהן למען החיילים, למען החטופים, למען עם ישראל.
בפעם הבאה שתכלילו את כל הבדואים מטילי האימה בדרום, תזכרו את הגיבורים מרהט ששמו נפשם בכפם להציל חיים, שנשחטו יחד עם היהודים, ששעטו לתוך התופת להציל חיים. בפעם הבאה שתכלילו את כל ערביי ישראל, תזכרו שבודדים בלבד תמכו באנשי התועבה, תזכרו במכונות ההסברה המרגשות שפעלו בכל העולם בהתנדבות בשפות הערבית והאנגלית וסיפרו את סיפורה של המדינה הנפלאה שלנו.
בפעם הבאה תזכרו, אנשים אחים אנחנו. איננו זקוקים למלחמות, לנהרות של דם, כדי להפסיק לשלוח יד איש ברעהו, איננו זקוקים למרעילי בארות החיים שלנו, שוליים שבשוליים בכל צד, מכל מחנה, אנשים אחים אנחנו.
בפעם הבאה, שלא תבוא, שלא תגיע, נדע לכבד איש את רעיהו, נמשיך לחלוק במלוא העוצמה. כאלה אנחנו היהודים סכין מתחדדת בירך חברתה, ניאבק על עמדותינו, דעותינו, ערכינו, אמונותינו, מתוך אחריות, מתוך אהבה ומתוך ה-יחד.
בפעם הבאה, רגע אחרי המלחמה, ראוי לכולנו, ימין ושמאל, דתיים - חרדים וחילונים, עולים חדשים וותיקים, יהודים ובני מיעוטים, לעצור רגע לנצור את רגע חורבן שבת שמחת תורה, לנשום עמוק, לסלק דמעה סוררת ולגרש כדור הנתקע בגרון, לבכות על המתים לחיות עם החיים ובעיקר להכריז בקול גדול שיישמע מבארי ועד מטולה מאילת ועד בית שאן, ביחד ננצח.
בפעם הבאה, נריע למולדת שלנו, למדינה שלנו, למסורת ולמדע, לקדמה ולתעשיה, לתרבות ולספורט, לחינוך העילי ולאקדמיה. בפעם הבאה אנחנו ממשיכים ביחד, יד אל יד, כתף אל כתף, את הפלא היהודי-ישראלי. אין לנו זכות לוותר על המכנה המשותף החדש-ישן שלנו הנבנה מדמעות משפחות החטופים, מאנחות משפחות השכול, מתפילת משפחות הפצועים, מתקוות עם הנצח. דרך ארוכה לפנינו ואנו מתחילים היום לעלות עליה, יחד נחייה בטוב, יחד ננצח.