ההיסטוריוגרפיה הישראלית-ציונית הביאה לידיעת הציבור לדורותיו את גבורת האימהות אשר איבדו את יקיריהן במערכות ישראל. אך הנכונות לראות בהן מופת פחתה במשהו בגלל אסכולת ה"אני אני אני" הנקראת "מיצוי עצמי" והנטייה של חלק מהציבור למרה שחורה.
עטרה שטורמן מעין חרוד איבדה בן משפחה קרוב, החל בבעלה חיים בשנות ה-30', בכל דור ודור. בעל ובן ונכד ועוד, וכאשר נשלחה כיתת צה"ל ללוות אחד מהם בדרכו האחרונה עברה סבתא שטורמן ביניהם וסיננה רק שתי מלים: "לא לבכות".
רבקה גובר כונתה על-ידי דוד בן-גוריון "אם הבנים". שניים מהם נהרגו במלחמת השחרור בטווחי זמן קצרים ועל שמם "כפר אחים". לא ראו אותה מעולם מתלוננת.
נעמי והאלוף מאיר זורע איבדו שניים מבניהם, האחד טייס והאחר טנקיסט. הם לא מנעו מבנם הבכור לשרת בסיירת מטכ"ל ולפקד עליה. זורע, שבעצמו היה לוחם מימי הבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה וצה"ל, ונשא עיטור צל"שי, הנחיל גם מורשת חשובה. אחרי שיוסי גנוסר ואברהם שלום מהשב"כ סובבוהו בכחש בחקירת פרשת קו-300 הזכיר לאומה כי "אין בונים ביטחון לאומי על שקר".
אחריו הגיעה מרים פרץ, ששכלה שניים מבניה במערכות ישראל ועברה מיישוב ליישוב, כמעט מבית אל בית, לחזק את ידי משפחות הלוחמים.
לפני כמה שעות הצטרפה אליהם שרית זוסמן, שנשאה הספד כזה על קבר בנה, ובראיון עם קרן מרציאנו העבירה מסר מהותי שלא היה כמותו כבר שנים רבות: בן זוסמן יצא למלחמה לפני צו הגיוס. הוא לחם לילות כימים. מצא את מקומו בין כלל "החיילים הנפלאים שלנו", אשר ימשיכו עד לניצחון כי זה "או אנחנו או הם", אבל למה, מדוע (לעזאזל - היא לא השתמשה במילה זו) יש לנו הנהגה שאינה ראויה לזיו הנעורים של המשלמים בחייהם על עצמאות העם היהודי?
יש בישראל זעם על הנהגת האומה. הוא במקומו. הוא צודק. הוא מלווה במרה שחורה. לא אצל שטורמן וגובר וזורע ופרץ וזוסמן. אלה המשפחות אשר בשירה על היאחזות הנח"ל בסיני תיארה נעמי שמר שהן מתנהלות בדפוס ההתנהגות של אישה "שהיא כמו הושיטה את ידה/ כדי לתת, ולא כדי לקחת". שמר באה מן המורשת שהחלה בדגניה והגיעה לשיאה בתרומה האדירה של הקיבוצים לפלמ"ח ולהגנת ישראל.
במלחמת עזה - כפי שצפה פעם חנן פורת - הפלמ"ח של הדור הנוכחי בולט בכיפות הסרוגות. תרומת הציבור הדתי-לאומי להגנת ישראל היא הדבר הרחוק ביותר מן ההשתמטות המבישה של החרדים. אימא שרית הצטרפה בפועל לפנתיאון הלאומי של האימהות השכולות.
גם הערה אישית בלי קבלת רשות: ציפי חוטובלי - אשת ציבור נדירה בהבנה ובטוהר המידות, וחברה אישית ובמחלוקת ציבורית - הטיחה בי באחת משיחותינו כי "אתה אוהב את המתנחלים אבל לא את ההתנחלויות". נכון ולא נכון. אוהב את הכיפות הסרוגות הנושמים את מדינת היהודים בקרב ובאזרחות, וגם את ההתנחלות בארבעה גושיה. אך לא את מי מהם שחורגים על דעת עצמם מן התחום ומשתלטים על קרקע לא להם ומתפרעים נגד פלשתינים הבאים למסיק זיתים או שורפים חנות בחווארה, והממשלה הנוכחית אינה מפעילה כלפיהם יד ברזל. המתפרעים לא היו בשיעור - אם נכחו בכלל - כאשר למדו שם מן המשנה כי "לא עליך המלאכה לגמור."
דלק? לחטופים
יבשו ועבשו מאגרי הרעיונות המדיניים של בנימין נתניהו ופמלייתו. ובאמת - מי פמלייתו?
רון דרמר שבכהנו כשגריר בוושינגטון ניתק את ישראל מהמפלגה הדמוקרטית; שרת המודיעין גילה גמליאל שאינה יודעת; שר החוץ אלי כהן שכתוארו כן הוא: שר החוץ כי בכל הנושאים הוא בחוץ (לא מבין איך אדם עם אינטגריטי, יושרה, מסכים לכהן כשר החוץ כאילו הוא איננו). היחיד שנראה שם כשיר הוא צחי הנגבי, אבל יכולתו אינה בתחום של פעלולים מדיניים.
אז מה, למשל? הרי בימים שביבי היה במיטבו כל העולם היה מתוודע לטיעון כי ישראל תכניס סיוע הומניטרי לעזה רק אחרי שיוצגו בפניה הוכחות מוצקות כי בשורה הראשונה של הנהנים ממנו מצויים החטופים. במים, במזון, בתרופות, בחשמל. זה אל"ף בי"ת, אבל אין ברשות הרבים מידע כזה. כי איש אינו חושב. כי איש אינו מחפש רעיון מדליק. כי הם פשוט לא יודעים לעבוד. גם לא לחשוב מחוץ לקופסה. כל הכישורים של ביבי לטריקים מכוונים להישרדותו הפוליטית.
Interesting Confucius
בהפצירו בישראל לוותר על המשך הלחימה בחמאס לטובת הפסקת אש קבועה נדרש בעל הטור הבכיר ב"ניו-יורק טיימס" תום פרידמן לעזרת קונפוציוס שהעיר: "בטרם תצא למסע נקמה - לחפור שני קברים - אחד לאויבך ואחד לך עצמך." חשיבה מעניינת, אך אינה מתאימה לנסיבות של מלחמת עזה.
לצורך זה הקים פרידמן במהלך מאמרו "Red Team", שמורכבת ממומחים ותפקידם להציג חלופה החולקת על דרך הפעולה המקובלת של הממשלה. אצלנו יש גוף כזה מאז מלחמת יום הכיפורים - "איפכא מסתברא". הם מציגים עמדה החולקת על המוסכם.
בפועל פרידמן מביא חמש סיבות מדוע כדאי לישראל להסכים לנוסחה שיוכרז על הפסקת אש קבועה תמורת כל החטופים ובלי לשחרר בישראל אסירים פלשתינים
1. ישראל צריכה להימנע מכל שליטה ברצועה. להציע למדינות הליגה הערבית - לרבות הרשות הפלשתינית - לקבל את ניהול הרצועה לידיהן. גם אבו מאזן, דבר שביבי בכפייתיות מסרב לו כבר 16 שנים וגרם בכך למלחמת עזה הנוכחית.
אבל זה הכל על הרצח הנורא של ה-7 באוקטובר ופשע ההתעללות והאונס? החזרת החטופים ותו לא? לא לא. אפשר אולי להסכים שחמאס ישמש מפלגה פוליטית ברשות הפלשתינית, אבל המזער הנחוץ הוא בקרה לפיה אין לו פלוגה לוחמת אחת. אפילו לא מחלקה. ברצועה יכול לשוטט רק כוח שיטור תחת ההנהגה המוסכמת. כמו בשכם ובג'נין ובקלקיליה.
עליונות המשפט
בית המשפט האמריקני הודיע השבוע לדונלד טראמפ כי אין לו חסינות של מלכים.
בית המשפט הישראלי - סוף-סוף - נקט בקו דומה ודחה את נסיונות הסניגוריה במשפטו הפלילי של בנימין נתניהו לדלל את הדיונים בשל חלקו של ביבי בניהול המלחמה. היא גייסה לעזרתה את הפטריוטיזם (הבל, מזמן הוא קיבל פטור מלהיות נוכח בדיונים.).
"הפטריוטיזם", אמר סמואל ג'ונסון כבר במאה ה-18, "הוא מפלטו האחרון של הנבל". גם בלי להיות נאשם בפלילים נתניהו אינו ראוי לכהן כראש ממשלה. קל וחומר אם נוספה לו מצוקה של דוחק זמן.