אקדים ואומר כי בראייה היסטורית, נמצא מקרים רבים מספור של כלכלות שידעו להתאים את עצמן למצב מלחמה, התאוששו תוך כדי הקרבות, שלא לדבר על זינוק מחודש של הכלכלות שלהן בפרק זמן קצר לאחר תום הקרבות. היסטוריונים כלכליים ניתחו, למשל, את השגשוג חסר התקדים שהיה לכלכלת ארצות הברית מייד לאחר תום מלחמת העולם הראשונה. דוגמה מאלפת עוד יותר הייתה של גרמניה ויפן שכלכלתן נהרסה לחלוטים בעקבות מלחמת העולם השנייה, אולם תוך פחות מעשור הפכו להיות מעצמות כלכליות מובילות. אצלנו, לעומת זאת, הדוגמאות ההיסטוריות הינן שונות זו מזו. לאחר מלחמת העצמאות, ב-1948 למשל, נכנסה מדינת ישראל הצעירה לתוך מיתון כלכלי ממושך, גם בעקבות המלחמה וגם בעקבות הצורך לקלוט את גל העלייה הגדול שבאה במהלכה ובעקבותיה. מלחמת ששת הימים - ב-1967, הביאה עימה לעומת זאת יציאה מהמיתון ושגשוג חסר תקדים. מלחמת יום הכיפורים, ב-1973, הביאה עימה שנים ארוכות של העדר צמיחה ובפועל מיתון ממושך. שאלת השאלות הינה, כמובן, מה המלחמה הנוכחית (שעדיין אין לה שם מובהק) תביא עימה. זו ללא ספק אחת המלחמות הממושכות בתולדות המדינה ואיש עדיין אינו יודע כמה זמן בפועל היא תמשך והאם תסתכם בזירת רצועת עזה או גם בזירות נוספות דוגמת החיזבאללה בצפון. ועם זאת מסתמנת מנתוני חודש נובמבר, השני למלחמה, מגמה מעניינת, שכדאי לשים אליה לב ובמיוחד למקבלי ההחלטות בממשלה שאמונים על יצירת מנופי צמיחה מחודשים למשק הישראלי. ובכן, על-פי נתוני למ"ס הייתה לכאורה בנובמבר התאוששות מפתיעה למדי במשק, שבאה לידי ביטוי בירידת האבטלה מנתון השיא של אוקטובר, כ-9.6 אחוזים, לכ-8.5 אחוזים בנובמבר, כשמגמה זו הולכת ומשתפרת לקראת דצמבר. נתון מעניין נוסף המלמד על מגמת התאוששות מובהקת, הוא מגמת ירידה במספר העובדים הנמצאים בחל"ת (חופשה ללא תשלום) מכ-370 אלף באוקטובר לכ-230 אלף בנובמבר, כשגם מגמה זו מצויה במגמת שיפור לקראת דצמבר. נתון שלישי המהווה לטעמי "תרמוסטט" מובהק להתאוששות, הינו כמות נטילת המשכנתאות שזינקה מכ-4.6 מיליארד באוקטובר לכ-5.5 מיליארד בנובמבר. נכון, עדיין מדובר בירידה משמעותית לעומת העידן שלפני ה-7 באוקטובר ובכל זאת עלייה של כ-22 אחוזים בחודש אחד, ועוד תוך כדי הקרבות, היא ללא ספק לא מקרית. שלוש המגמות שצוינו לעיל הינן פועל יוצא משולב של משק שסיגל את עצמו למצב החדש של מלחמה. שחרור של מקצת מכוחות המילואים והחזרה החלקית מחל"ת, לכשעצמה, הייתה מרכבי חשוב בהתאוששות. אולם, וזה אולם גדול, ההתאוששות המלאה של המשק הישראלי לא תבוא מעצמה ללא הנעת גלגלים יזומה של מקבלי ההחלטות בממשלה, ובכלל. זה נכון לגבי התאמה מרבית של תקציב המדינה ל-2024 למצב החדש, שיבוא לידי ביטוי לא רק בהגדלת תקציב הביטחון, אלא גם תקציבים שייועדו למנועי צמיחה. ענף הנדל"ן, לדוגמה, יוכל להשתקם מהמשבר תוך פרק זמן קצר יחסית, זאת אם מקבלי ההחלטות ידאגו לייבא כ-80 אלף עובדים שחסרים באתרי הבנייה ובד בבד ידאגו למעטפת ביטחון לקבלנים, הן באמצעות ערבויות כאלה או אחרות והן באמצעות פיקוח הדוק על שיטת התמחור הנוכחית של מכרזי רמ"י. כך או אחרת, לסיכום, גם אם למשק הישראלי יקיים בסיס חזק יחסית וגם אם למשק יש כוח הסתגלות משל עצמו, ההתאוששות המקווה תקרה רק בשילוב נכון של כוחות השוק ושל החלטות אסטרטגיות מושכלות של מקבלי ההחלטות!