לאן מכאן?
תזכורת: בטרם נפתחה המערכה היבשתית הבעתי כאן את הדעה כי כדאי לנסות להימנע ממנה על-ידי מימוש הצהרתו של בנימין נתניהו כי לא יניח להכניס דלק לרצועת עזה. כי בהיעדר דלק ישבתו המאווררים במנהרות, והמחבלים ייצאו שפופים ומורכני ראש ונשקם שמוט. העיקרון היה בהיר - מים ומזון ותרופות - כן; דלק - לא. ביבי לא עמד בזה.
הוחלט לפתוח במבצע יבשתי. ניחא. אז עלתה ההפוגה עטופה בשחרור חלקי של החטופים. דעתי הייתה אז כי אם שחרור החטופים בראש מעייניה של הממשלה כי אז "הכל או כלום".
אני חוזר ומזכיר זאת גם עתה. כי שוב מדברים על עסקת שחרור חלקית. זה ישאיר את 80 החטופים האחרונים שבידי חמאס לשבי מייגע וכואב, ואולי חלילה בלתי פתיר. זה עלול להיות בבחינת "בכייה לדורות". אילו היה בידי הייתי מעלה לדיון דחוף בממשלה את ההצעה הבאה:
- חמאס ישחרר לאלתר את כל החטופות והחטופים שבידיו, 129 לפי מנייננו.
- בתמורה ישראל תשחרר רוצחים פלשתינים, ובין השאר את מרואן באראגותי.
- היא תוותר על כוונתה להרוג את הנהגת חמאס. חיי יחיא סנוואר ומוחמד דף יינתנו להם בחסד הריבון היהודי.
- חמאס יפורק מכל מסגרותיו האלימות. גורמים ערביים מגוונים אשר ייבחרו על-ידי מנהיגי הליגה הערבית יקבלו לידם את האחריות לניהול הרצועה. הגוף שינהל את רצועת עזה יכלול גם מרכיב מרכזי של הרשות הפלשתינית.
ברקת מתעורר
ניר ברקת היה מ"פ ראוי בצנחנים במלחמת לבנון הראשונה ב-1982. יש לי על כך עדות ממקור ראשון. תקוות רבות ניתלו בו כאשר נכנס לפוליטיקה, ולאחריהן אכזבות לא מעטות. צמידותו לבנימין נתניהו הציבה אותו בשורה אחת עם דוד אמסלם, אבי דיכטר, מירי רגב ודומיהם בליכוד.
היום ביצע סיבוב פרסה חד. הוא תקף את נתניהו בטענה כי חיילים נהרגים מפני שביבי - מטעמים מדיניים ופוליטיים - מצמצם את הפעלת חיל-האוויר.
הסוגיה רבת פנים. מצד אחד אי-אפשר להתעלם מכך, שהדברים הרואים אור בעיצומם של הקרבות הם בבחינת "לרקוד על הדם". הערתו היא מעין זריית רפיון בציבור. היא פופוליזם.
דובר צה"ל דניאל הגרי השיב לו מנה אחת אפיים. אבל מה טעם להידבר עם הממשלה הזאת כאשר שר האטום (איזו בדיחה) דוד אמסלם הודיע כי הוא גאה בקצין אליעזר טולדנו מבחינה עדתית. זה טפשי, יש סיבה להיות גאה בטולדנו בלי קשר להשתייכותו העדתית. אבל מי יבוא בתלונה לאמסלם שלא הבין? או שהעמיד פנים שאינו מבין?
ובאשר לברקת, דבריו הם אזהרה לנתניהו, ועידוד לדמוקרטיה הישראלית שנעשה עוד צעד להדיח את האיש הזה מכס השלטון. לו יהי.
תעתיק מהגיהנום
כמה ימים לאחר האסון הוביל אותי ד"ר רונן ברגמן (ועוד חבר השומר על אלמוניותו) בעזרת מורה דרך מנוסה אל הגיהנום. אל שברי הגיהנום. אל כפר עזה ובארי וכמובן אל רעים - אתר מסיבת הדמים. דיווחתי על כך כאן בהרחבה. עתה הלכנו שלושה אל "אקספו - ביתן 1" בתל אביב בו מתקיימת תערוכה של המוצרים אשר נותרו לאחר הטבח שיזם החמאס. הכל חזר.
אלה החפצים והמכוניות השרופות והבגדים שנותרו בשטח ואפילו השירותים המנוקבים בכדורי הרוצחים, והמוזיקה שקדמה לירי, ולרגע קט אמרתי לעצמי בעצם מדוע לשלול שאנו שולחים עתה את טובי בנותינו ובנינו לרצועת עזה מטעמים אסטרטגיים אבל גם הנקם אינו זר לנו.
לא, לא היינו יוזמים את המערכה רק לצרכי נקם. בינינו לבין עצמנו, גם לא היינו מגיבים במלחמה אילו החטופים היו מגיעים לידי חמאס כתוצאה מנחיתת אונס של מטוס נוסעים. אבל בנסיבות הקיימות, שלא אנו יזמנו אותן ולא קבענו את ממדיהן - נראה לי כי סיפוח של רגשי נקם אל צדקת המלחמה אינו משגה כה חמור כפי שמנסים לומר לנו. לפחות יש רגעים כאלה כאשר מי שהיה לפני כחודשיים במקום האירוע נתקל בתעתיק שלהם בתערוכה אותנטית בתל אביב.