אם היינו מדינה בעלת משטר מלוכני אפשר היה להטיל את האשמה על המלך. אבל במשטר דמוקרטי ומבוזר מוקדי-כח וסמכויות כפי שקיים בישראל, ראש הממשלה אינו זה המזעיק גדודי צבא להגנת הגבול, כפי שאינו האדם המקבל התרעות מתצפיתניות וכפי שאינו זה האחראי על הלקיחה המזעזעת של כלי נשק מכיתות הכוננות בישובים.
הטענה המושמעת לאחרונה באמצעי התקשורת השונים כי בהתייחסותו של בנימין נתניהו לארועי השביעי באוקטובר, הוא מנהל 'קמפיין פוליטי', מתעלמת מכך שזה למעלה מחודשיים מתנהל בערוצי התקשורת השונים והרבים מסע תעמולה ארסי ומגמתי שמטרתו להביא להפלת נתניהו. מסע פוליטי זה - של אמצעי התקשורת - החל מייד בימים הראשונים של המלחמה.
והנה עתה, כשנתניהו מנסה להגיב להסתה נגדו, מעלים לפתע את הטענה כי הוא עושה 'קמפיין פוליטי'. מסתבר אם-כן, כי לנתניהו אסור לדבר ואסור להגיב.
מי הם האחראים למחדל?
מעבר לכך, הכותבים השונים יוצאים מנקודת הנחה חסרת-ספקות כי נתניהו הוא זה שאשם במחדל, אך מתעלמים במכוון מכך שכל ראשי מערכת הביטחון: הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש השב"כ - לא העירו ולא הזעיקו - לא את הממשלה ולא את המערכת הצבאית עצמה, שהייתה נתונה בתרדמה, והם מטשטשים את העובדה כי מטעם מערכת הביטחון הושמעה במשך כל חג הסוכות ההצהרה כי "החמאס מורתע".
אם היינו מדינה בעלת משטר מלוכני אפשר היה להטיל את האשמה על המלך. אבל במשטר דמוקרטי ומבוזר מוקדי-כח וסמכויות כפי שקיים בישראל, ראש הממשלה אינו זה המזעיק גדודי צבא להגנת הגבול, כפי שאינו האדם המקבל התרעות מתצפיתניות וכפי שאינו זה האחראי על הלקיחה המזעזעת של כלי נשק מכיתות הכוננות בישובים.
מה שקרה ב-7.10 הוא מחדל צבאי נטו יחד עם כשלון מודיעיני נטו. המחדל הוא כולו של הצבא, השב"כ ואמ"ן.
ראש הממשלה מוגבל על-ידי המערכת הצבאית
יש לזכור שלראש-הממשלה אין ארגון ביון פרטי והוא נסמך רק על ראשי מערכת הביטחון. מטבע הדברים, ראש הממשלה אינו יכול להורות לצבא לצאת למלחמה בחמאס בשעה שראשי הצבא וראשי מערכת הביטחון מתנגדים בתוקף לרעיון זה,
כפי שאינו יכול להורות לצבא לתקוף את מתקני הגרעין באירן כאשר ראשי מערכת הביטחון מתנגדים לכך -- ועובדה היא שנתניהו רצה לתקוף באירן אך ראשי מערכת הביטחון התנגדו, יחד עם בכירים-לשעבר במערכת הביטחון אשר הפגינו בפומבי נגד נתניהו ונגד רעיון זה. לא צריך דמיון יוצר כדי לשער כי ברבות הימים עוד יהיו עיתונאים שישאלו מדוע נתניהו לא פעל נגד הגרעין האירני...
אז מה אנחנו דורשים מראש ממשלה - שיכריע בניגוד לדעת כל ראשי מערכת הביטחון? האם ראש-הממשלה הוא 'סופר-רמטכ"ל'? ועדת אגרנט כבר השיבה על כך בשלילה.
אבל גם אם ועדת אגרנט טעתה, הרי ההקבלה למלחמת יום הכיפורים אינה נכונה, שהרי במלחמת יוהכ"פ הרמטכ"ל דרש לגייס מילואים והדרג המדיני התנגד. לעומת זאת, לגבי אירועי ה-7 באוקטובר - האם ראש-הממשלה היה שותף להתייעצויות בליל שמחת תורה? האם ראשי הצבא דרשו לגייס מילואים, לְקַרב טנקים ומסק"רים לגבול ולהעמיד את פיקוד-דרום בכוננות - וראש-הממשלה התנגד לפעולות אלה? תמהני.
מבצע 'צוק איתן' התבצע כניסוי צבאי לכיבוש עזה בשנת 2014, לאחר התגרויות חמורות של החמאס בעזה, פתחה ישראל במבצע 'צוק איתן'. במבצע זה שארך 51 יום נפלו למעלה מ-80 קצינים וחיילים ומאות נפצעו, וזאת כאשר ההישג הקרקעי של צה"ל היה בסך-הכל כיבוש חלקי של שכונת שג'עיה!
נתניהו, כראש-ממשלה, יכול להסתמך רק על מה שהצבא מעיד שביכולתו לעשות ורק על מה שצה"ל מְנַפֵּק, והתוצאה של "הניסוי" במבצע 'צוק איתן' אותתה כי הרעיון של כיבוש עזה אינו בר-ביצוע! לכך, יש להוסיף את דעתו התקיפה של האלוף (מיל') יצחק בריק שטען ללא הרף בשנים האחרונות כי צה"ל אינו מוכן למלחמה, לא בעזה ולא בלבנון.
מדיניות שהייתה מקובלת על הכל בנוסף על כך, יש לומר כי לא הושמעה במשך השנים כל ביקורת על מדיניות הסבבים וההבלגה כלפי החמאס. מפלגות השמאל, כשהיו באופוזיציה או בהיותם בקואליציה, לא דרשו לפתוח במלחמה לכיבוש רצועת עזה. לא זכור לי כי ממשלת בנט-לפיד, שפעלה כאן כשנתיים ימים, הפסיקה את העברת הכסף הקטרי לחמאס - האם מישהו שמע על כך ? - הם גם לא הפסיקו את העברת המים, הדלק והחשמל והעסקת הפועלים העזתיים.
לא זכור לי כי מי ממנהיגי 'יש עתיד' או 'כחול לבן' / 'המחנה הממלכתי' או מפלגות העבודה ומרצ לגלגוליהם השונים, התנגדו להפסקת המערכה במבצע 'צוק איתן' ודרשו להמשיך בלחימה, לכבוש את הרצועה ולחסל את החמאס.
לעומת זאת, זכור לי היטב כי מפלגות השמאל שתמכו בהסכם "עזה ויריחו תחילה" והכניסו ביולי 1994 את ערפאת וחבר מרעיו לרצועת עזה, הזהירו תמיד מפני התבוססות ב'בוץ העזתי', מחשש שיגרור אחריו טרור וחיילים הרוגים, ויש לומר כי הציבור הישראלי בכללותו קִבל את תפיסתם וסלד מהרעיון של כיבוש רצועת עזה.
זכורים היטב קולות הזעם והמחאה של הורים שכולים שאִבדו את בנם היקר בפעולת טרור בעזה. בכל מקרה כואב כזה, פורסמה מייד דרישת ההורים השכולים לצאת מעזה, והעיתונים צִטטו בהרחבה ובכותרות ראשיות את דבריהם. על-כן, מי שבא עכשיו בטענה על מדיניות הסבבים, ההכלה וההבלגה כלפי עזה, ותולה את הקולר בנתניהו, מנסה להיתמם וגם להסתמך על זכרונו הקצר של הציבור - אבל הציבור זוכר!