לרשות מהדורת החדשות של ערוץ 12 יש נכס עיתונאי ראוי מאד: הכתבת לענייני כלכלה, הפרשנית קרן מרציאנו. באחת המהדורות האחרונות טיפלה הכתבת מרציאנו במצב הכלכלה תוך שהצביעה על הגרעון המעמיק והולך ותופעה זו מסכנת את יציבות המשק. אבל מרציאנו בחרה, ובצדק, להתריע על השהיית תשלומי הפיצויים למי שעסקיהם ניזוקו עקב המלחמה ונוצר הכורח לסגור, מטעמי חיסכון, עשרה משרדי ממשלה. מרציאנו לא דיווחה מן האולפן ביובש. היא זעקה, היא מחתה. יש להניח כי מול המירקעים ישבו בדירותיהם גם פקידי האוצר, והם מוטרדים ועל כן שותפים לדעה כי סגירת 10 משרדי ממשלה תסייע לצמצום הגרעון. בכל זאת, כמה מאות מיליוני שקלים ייאלצו לעשות סיבוב פרסה לטובת יעדים אחרים, ראויים, אך במצוקה. שר האוצר סמוטריץ' מתנגד. הציבור, ניתן להתרשם בקלות, זועם על כי שרותים חיוניים שרויים במצוקה. והשרים הנחשבים ל"מיותרים" שותקים נוכח הזעם המופנה בעיקר אליהם. האם זו השעה להקציב מיליוני שקלים לחיזוק "הזהות היהודית"? או האם ראוי להעביר עוד סכומים אדירים למען "מורשת"? האם המורשת נזקקת בדחיפות לטיפוח בסיוע של לשכה, יועצים, מכונית-שרד ועוד? ודין "המורשת" כדין "הזהות היהודית" ואימתי שימשו במשרד הביטחון שני שרים? הלוא אפשר להטיל את הדאגה למורשתנו על משרד החינוך, למשל. שר החינוך קיש יהיה מרוצה. ועל כן, מוצע בזה אמצעי שנועד לחסוך כספי ציבור: נציע כי כמה שרים הנחשבים ל"מיותרים" ואף מוטרדים מן הגרעון התופח ועל כן היו מודיעים: אנו מתפטרים מן הממשלה. והנימוק, כך יכריזו: צעדנו זה יאפשר להפנות כספים להוצאות המלחמה. זו לא השעה לביזבוזים. וגם יבטיחו השרים: אם יווצר חשש לשלומה של הקואליציה, יודיעו הם כי הח"כים מסיעותיהם לא יפגעו בהצבעותיהם בשלומה של הקואליציה. רק נבקש את סליחת הקוראים: ניסינו לתאר צעד יוצא דופן מתחום כלכלת המדינה. הצעד הפציע בחלום הלילה.