לביהמ"ש לענייני משפחה מוגשות לא פעם תביעות לחלוקת רכוש בין בני זוג. מדובר בדרך כלל בדירת מגורים ולפעמים מצטרף אליהם רכוש נוסף רב ערך כמו תיקי השקעות, נכסים עסקיים ועוד. כאשר בית המשפט פוסק על חלוקת נכסים בין בני הזוג הוא ממנה בדרך כלל את באי-כוח הצדדים לכונסי נכסים. תפקידם לממש את הנכסים ולחלק את התמורה בין בני הזוג. את שכרם של כונסי הנכסים קובע ביהמ"ש. בדרך כלל הם מתחלקים ביניהם בשכר שווה בשווה ונדיר מאוד שאחד מהם ירצה יותר מהשני, אך תיאורטית מחלוקת בסוגיה הזאת עלולה להתעורר. נניח שאחד מהם עבד יותר מהשני וסבור שמגיע לו יותר מחצי. מה הדין? התקנות לא מתייחסות למצב של ריבוי כונסי נכסים וחלוקת השכר ביניהם. ס' 36 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), קובע - "(ב) בית המשפט יפסוק את שכרו של כונס נכסים; השכר שיפסוק לא יעלה על 4 אחוזים מתקבולי מימוש בדרך של מכירה ולגבי ניהול נכס אחר, שאינו כרוך במכירה, לא יעלה על 2 אחוזים מתקבולי הכנסה" (תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 - מאגר נבו). לפיכך יש לפנות לחקיקה ראשית. ס' 59 לחוק החוזים (חלק כללי), קובע - "(א) שניים שמגיע להם חיוב אחד, חזקה שכל אחד מהם רשאי לדרוש את קיומו, ובלבד שלא ייפרעו מהחייב יותר מן המגיע ממנו; החייב רשאי לקיים את החיוב כלפי אחד הנושים, לפי בחירתו, כל עוד לא ניתן פסק דין לטובת הנושה האחר. (ב) חזקה על הנושים שהם שותפים בחיוב בחלקים שווים; קויים החיוב כלפי אחד מהם, רשאי השני לדרוש ממנו את חלקו." (חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 - מאגר נבו). החוק קובע חזקה שחלקיהם של הנושים בחוב הוא שווה. זוהי חזקה שניתנת לסתירה. לפיכך נושה שטוען שחלקו גדול יותר חייב להוכיח את טענתו והדרך הנכונה היא באמצעות הסכם. החוק חל גם על חיובים שאינם נובעים מחוזה, כאמור בסעיף 61 לחוק. לפיכך כונס נכסים משותף שטוען שחלקו בשכר הטרחה גדול יותר מחלקו של השני חייב להציג הסכם שתומך בטענתו. תוצאה זאת מתבקשת לא רק מלשון החוק אלא גם מטעמי צדק אם יותר לכונס לסתור את החזקה שלא בדרך של הסכם, אלא משום שעבד יותר יגרום הדבר להקפאת הליכי הכינוס. במקום לבצע את פסק הדין, הכונסים יריבו אחד עם השני מי יהיה הגורם הפעיל בכינוס או שכל אחד יומרץ לבצע פעולות מיותרות וכפולות כדי להצדיק חלוקה לא שוויונית של השכר. לסיכום שכר טירחתם של כונסים משותפים מתחלק ביניהם שווה בשווה אלא אם הוסכם אחרת.