כן, ספר השירה הגיע אלי לבולגריה. יש לי הזכות להכיר את שושנה, שושקה, באמצעות הפייסבוק ולימים נוצרה בינינו חברות מיוחדת. אני יכולה להעיד בפה מלא כי היא אישה מקסימה בעלת יכולת נתינה, ריתוי כלפי הזולת, משוררת רבת כישורים, נועזת, בעלת חוש הומור שובב והכי הכי אישה חזקה. כשקראתי את ספרה למדתי להכיר עוד נדבכים באופיה; הקשר שלה למשפחתה, אהבתה להוריה ולילדיה, לאחיה ניר וכמובן לפטל הקטנה שהיא משוש חייה. למרות הכאב שחרך את כנפי ילדותה ונערותה החיוך הכובש שלה הוא למעשה הניצחון האדיר והאסמכתא לחַיּוּת המבעבעת בנימי נפשה.

להלן התרשמותי מספר השירה

המשוררת מציירת במילים את חייה, מילדותה ועד הלום, שוטחת לפני הקורא את קורות משפחתה ב-137 עמודים המתפרסים על פני שלושה שערים. השער הראשון; בינתי מיידלה. השער השני; אוסף פרידות. השער השלישי; תיבה זוגית. כשקראתי את שם הספר עלתה בי תהייה מדוע השתמשה המשוררת בשונה מהביטוי הידוע -"כור היתוך" דווקא ב-כר היתוך. הווה ידוע לכל כי משמעות הביטוי - כור היתוך - היא תהליך שבו אנשים (או חברות) מרקעים תרבותיים, חברתיים שונים וכו' חיים זה לצד זה עד כדי אימוץ אחידות. ואילו למילה - כר - משמעויות רבות כמו; כר להניח עליו את הראש כדי לנוח ולישון, רכות (כרית), כר הוא גם אחו, שדה מרעה, ועוד משמעות על-פי המקרא - כר היא בהמה דקה ושמנה (בתום קריאתי הבנתי את משמעות השימוש במילה כר.).

• שער ראשון; בינתי מיידלה (כל כך יפה) - מבואר הקשר השורשי של האם והאב למקום הולדתם. האם לטוניס, ערש הולדתה, דוברת ערבית בעגה טוניסאית ובקיאה גם בשפה הצרפתית בפרט כשחפצה לקטר ולשפוך את לבה עם אחיותיה. המשוררת היא "בינתי" של אמה (בינתי = בת שלי בערבית.).

האבא יליד פולין ודובר שפות יידיש, פולנית ורוסית. המשוררת היא המיידלע שלו (ילדונת בחיבה). נשיקה אחת שהצמיד מר "מיידלע" לגברת "בינתי" הובילה להקמת משפחה בישראל. תוצר החיבור של מזרח ומערב הביא לעולם את שושנה, המשוררת בשפה העברית. דמות האם נגעה ללבי וממש התאהבתי בה. אישה טובה, אשת-חיל שעושה לביתה מכל הלב, בשלנית מעולה, לא נגועה בשביב יוהרה, חמדת תוניס שקקה על פניה, אשת-איש מסורה, שלושה ילדים פרי רחמה המה כשמש מבורכת בנשמתה. אבל משהו נשבר בה לרסיסים בבוא יום אפל ומקולל כשבנה בכורה נלכד בקורי המוות. רוחה גוועה בשקיעה זועקת והיא עודנה צעירה בשנים. השכול מוטט אותה וחייה נגדעו על-ידי המחלה הארורה שנגסה בגופה ללא רחם. דמות האב, שנפשה של המשוררת נקשרה אליו בעבותות עד הגיעו ליותר מגיל גבורות, יתום מילדותו, בעל לב נקי ואוהב הזולת, מאמין בדרכו המיוחדת, בעל חוש הומור שובבי ומבורך, אוהב את החיים, מעשן סיגריות וחובב לנהוג ברכבים מסוגים שונים, עד אשר איבד עצמו בנבכי אובדן הזיכרון. שמתי לב כי המשוררת הקדישה שירים רבים לאביה שבהם היא מתארת את ילדותו, אופיו, יחסו לחיים, הכאב הצורב על אובדן בנו טוביה וכו'. זכרונות רבים מאופסנים במוחה ולבה של המשוררת ומציפים אותה כנהר שוצף בפרט מאז פטירתו. היא חשה יתומה כליל. "אִמָּא שֶׁלָּנוּ בָּרְאָה אוֹתָנוּ וְהָלְכָה מַהֵר מִדַּי לְאָחִי הַגָּדוֹל וּבַסּוֹף גַּם אַבָּא עָזַב אֵלֶיהָ." (עמ' 20) בשער השני, אוסף פרידות (עמ' 65 ) המשוררת מביעה את כאבה בגין השכול שהידק את כבליו לתוך חייה. אובדן אם, אובדן אב והכי דואב עצם היותה אחות שכולה. "לְאָח שֶׁנָּפַל בַּצָּבָא עוֹד מְעַט י"ז בְּאָב פַּעַם רִאשׁוֹנָה לְלֹא אָב וָאֵם בַּחֶלְקָה הַצְּבָאִית עִם טוּבְיָה." (עמ' 67) לצערי הרב, רבים מאיתנו, אלו הבאים בשערי הזקנה המבורכת, שכלו את הוריהם. אני מזדהה עם הכאב והפרידה מההורים מעצם היותי יתומה מאם בהיותי רק בת 18 שנים ויתומה מאב בהיותי בת 28 שנים. אחות שכולה זה מושג, תואר ומצב שלא זכה להתייחסות ראויה במהלך השנים. שושנה מעלה את הסוגיה הזאת בין מילותיה גם אם לא במפורש. היא מנציחה את זכרו וכמו מעניקה לו חיים באמצעות כתיבתה. "הָפַכְתִּי אֶת אָחִי לְאָמָּנוּת הוּא חַי בְּשִׁירִים." בשער שלישי, תיבה זוגית (עמ' 107), המשוררת היא אימא גאה לשגיא, אלירן, סיגל, ענת ועידן. בן הזוג שלה הוא עבורה משענת יצוקה ותומכת, מעניק לה את מלוא החרות המשחררת להגשים את חייה ללא עכבות או קנאה כובלת ובוודאי לא באופן שכל אחד היה מסכין לאפשר. לפטל, נכדתה האהובה, ולה קשר הדוק ומיוחד. למגינת לבה, הקטנטונת עברה עם הוריה לגור בפולין. "תינוקת שנשבתה" (כך היא טוענת.). חשתי בנימה קצת כועסת של המשוררת על ההחלטה של הורי נכדתה להגר למחוזות ניכר ובכך נותק הקשר הפיזי שכה חשוב לה עם המתיקות של פטל. הגעגועים עזים ולמרות זאת, לדעתי, יש בה הבנה שישנן עתות בהן אנחנו, ההורים, צריכים לתת לילדינו לחיות את חייהם באופן שהם רואים לנכון גם אם זה לא תמיד תואם לציפיותינו. שושנה יקרה ואהובה, רגשת אותי בכנות כתיבתך. ספר השירה הזה יהא מֶמוּאָר מואר לדורות הבאים של משפחתך.