שלום משה, כמדי שנה ערב יום הזיכרון אני סוקר בפניך את הנעשה במדינה. השנה ציינו ביום הכיפורים 51 שנים למלחמה הארורה שבה נהרגת. 51 שנים מאז הצמרת המדינית והצבאית חטאו בחטא היוהרה. אותה טרמינולוגיה, אז בעיתונים, היום באולפנים: האויב מורתע, יש לנו אמצעים טכנולוגיים שימנעו פלישה ויעצרו את האויב מלפגוע בנו. ערב יום כיפור סיפרו לנו שאפשר להבעיר את התעלה ואף חייל מצרי לא יצלח אותה, ובפועל תעלת סואץ לא בערה והצבא המצרי לא נעצר. בשמחת תורה מערכת "הרואה יורה", לא ראתה וכמובן לא ירתה וחמאס על טויוטות ואופנועים כבש עשרות יישובים. התוצאות היו טרגיות ונוראיות. אז לאחר נפילתך בקרב ולאחר הקמת ועדת חקירה שהיו שטענו שהייתה מוטה לטובת הדרג המדיני, בניסוחים משפטיים מפולפלים שחררו את ראש הממשלה, גולדה מאיר, ואת שר הביטחון, משה דיין מאחריות למחדל הנורא. הציבור לא קנה בריחה זו מאחריות ועל אף שגולדה ומפלגתה ניצחו בבחירות שלאחר המחדל היא גורשה בלחץ הקהל והמשפחות השכולות מכהונתה וכך גם דיין. כולי תקווה שהפעם הלקח נלמד כראוי. וצניעות וענווה ינחו את המדינאים והאלופים. רצוי שאלו יפסיקו לנצח מלחמות בהבל פה וילמדו מהלוחמים שמנצחים בזכות מעשים נועזים ולא בגלל מילים ריקות מתוכן. לסיכום, אני מקווה שהרמטכ"ל הבא יפנים כי במלחמת חרבות הברזל השריון שוב עשה היסטוריה וכל מגמדיו יבינו כי בלעדיו אין צבא.