טוב, אולי הם פשוט שונאים את הערבים יותר מאשר את היהודים/ישראלים? ואולי, רוב בני אדם לא מצביעים רק לפי שיקולים פוליטיים וזהותיים, והם ענייניים במידה רבה? ואולי אנחנו לא באמת מדינה כל כך שנואה בעולם, ואולי רוב בני האדם בעולם המערבי לא באמת אנטישמיים? אולי אנחנו, הישראלים, פשוט מפריזים בהתקרבנות?
זה נכון שהימין המתנחלי הביא את ההתקרבנות לשיאים מדהימים, אבל יכול להיות שהם רק קיצוניים במדינה של מתקרבנים? אולי נוח לנו להתקרבן בשביל להתעלם מהעוולות שאנחנו אחראים להן?
בקיצור, מה אני מנסה להגיד לכם ביום הזיכרון? אנחנו לא מסכנים. ההרוגים הרבים שאנחנו מציינים היום את זכרם, הם ובני משפחותיהם, שילמו מחיר כבד שאפשר לנו להקים כאן מדינה משגשגת וליברלית, שבגדול אינה באמת שנואה בעולם.
ויש לנו תפקיד: לשמור על ההישגים האלה, מול אויבים מבחוץ ואויבים מבפנים. לזכר הנופלים ולמען העתיד שלנו ושל צאצאינו.