ידועה האמרה של הרבי הרי"צ מליובאוויטש (רבי יוסף יצחק נ"ע הנשיא השישי של חסידות חב"ד), שעניינו של פסח שני הוא, שאין מצב אבוד "ניטא קיין פארפאלן", תמיד אפשר לתקן ולהשלים. אפילו מי שהיה טמא או שהיה בדרך רחוקה ואפילו 'לכם' שהדבר היה ברצון, על-אף כל זה, אפשר לתקן.
איך הגיעו עם ישראל למצוות הקרבת קורבן פסח שני? נאמר בתורה (במדבר ט"ו, ו'-ז') "ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יוכלו לעשות הפסח ביום ההוא" - ויאמרו האנשים ההמה אליו "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו" - ויאמר עליהם משה עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם" ובפסוקים לאחר מכן (ט'- י'): "דבר אל בני ישראל איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה.. ועשה פסח לה"'.
לכאורה, הטענה של האנשים 'למה נגרע' תמוהה ביותר, אם זהו רצונו של הקב"ה שיקיימו את המצווה של קורבן פסח, בוודאי שהקב"ה יצווה למשה רבינו לומר להם שיביאו קורבן פסח שני ואם משה רבינו לא יגיד להם על כך, הרי זה סימן שאינם יכולים לקיים את המצווה של קורבן פסח ואם כן, מה מקום לטענה ותביעה בדבר.
יתרה מזו, מסופר במדרשי חז"ל שאנשים אלו שלא יכלו לעשות ולהקריב קורבן פסח ראשון, היו אלו שנשאו את ארונו של יוסף או שנטמאו עקב התעסקותם בקבורת נדב ואביהוא, ובוודאי שהם היו מגדולי ישראל בזמן ההוא, שאצלם האמונה במשה רבינו הייתה בתכלית התוקף ובאמת. ואם כן, כאשר הם אינם שומעים ממשה רבינו כלום בנוגע לחיובם בקורבן פסח, פירושו של דבר שאינם חייבים בקורבן פסח שני, ועל כן מדוע הם באו למשה רבנו בטענה 'למה נגרע' ?
אלא, מכאן לומדים הוראה נפלאה בעבודת ה', כאשר יהודי מרגיש שחסר לו משהו בענייני תורה ומצוות, אינו סומך על-אף אחד ולא מחכה שיצוו אותו, אלא תובע וצועק מעומק נפשו למה נגרע. וזהו רצונו של הקב"ה שיהודי יתבע וידרוש את המצטרך לו. וכאשר יהודי מראה את גודל תשוקתו וחפצו לחיזוק הקשר שלו עם הקב"ה, ממלא הקב"ה את רצונו ומתחדש ציווי בתורה - מצווה נוספת עבור כל עם ישראל.
ומ'פסח שני' יש לימוד והוראה בעניין נוסף. ישנם הטוענים מדוע מדברים ללא הרף על הנושא של ביאת המשיח, הרי לכאורה יש לסמוך על הקב"ה שיגאל אותנו מתי שירצה?! ואם כן, למה מעוררים לזעוק 'עד מתי' 'אנחנו רוצים משיח עכשיו'? - יש לסמוך בזה על הקב"ה!
ועל זה בא הלימוד וההוראה מפסח שני. כל המצווה של הקרבת קורבן פסח שני, לא באה אלא כתוצאה מהדרישה והתביעה "למה נגרע", ועל דרך זה גם בעניין בקשת ותביעת בני ישראל לגאולה, לא זו בלבד שבקשה ותביעה זו אינה היפך התורה, אדרבה התורה מצווה להתנהג כך, כפי שאומרים ג' פעמים בכל יום בשמונה עשרה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח.. כי לישועתך קיווינו כל היום". בני ישראל מבקשים וצועקים מעומקא דליבא ביחד עם דוד המלך "עד מתי אלוקים יחרף צר" (תהילים ע"ד) וכשזועקים באמת ומכל הלב, פועלים חידוש שהגאולה תגיע במהירות וזריזות יותר, ונזכה כבר שיבוא משיח צדקנו, שיוציאנו מאפילה לאור גדול, תכף ומיד ממש.
(מיוסד על שיחת קודש של הרבי מליובאוויטש)