במהלך שנת הלימודים 1952 "חשפה" הנהלת בית הספר החקלאי עיינות חוג נוער קומוניסטי שפעל במחתרת בבית הספר. בחוג היו חברים מספר תלמידים מהמוסד והוא היה מקבל בקביעות חומרי הדרכה קומוניסטים ממדריכים מיוחדים שהגיעו לעיתים למוסד להיפגש איתם. לאחר "חשיפת" התא הקומוניסטי המחתרתי בעיינות. הנושא הובא לבירור ודיון במועצה הפדגוגית של בית הספר וזו החליטה על הוצאת (סילוק, א.א) שבעה נערים תלמידים ותלמידות "קומוניסטים" תלמידי עיינות שלטענת הנהלת עיינות היו חברים ב"חוג הקומוניסטי" או קרובים אליו. הפרשה ידועה רק למתי מעט, נשכחה כמעט לגמרי עם השנים ונעלמה מדפי ההיסטוריה .

תביעת התלמידה תמר ליפשיץ בגין גירושה מבית הספר

ביוני 1952 תמר ליפשיץ תלמידה בעיינות שגורשה עם עוד שישה נערים ונערות מעיינות, הגישה יחד עם הוריה חיה וזאב ליפשיץ משיכון ההסתדרות בהרצליה תביעת פיצויים על סך 1000 ל"י נגד חברת הכנסת עדה מימון-פישמן מנהלת מוסד עיינות, ד"ר משה (עתידיה) רודלסון מנהל בית הספר עיינות ומועצת הפועלות תל אביב. בכתב התביעה נאמר כי התובעת תמר ליפשיץ הוצאה יחד עם עוד 6 נערים ונערות מן המוסד "משום שיש להם דעות קומוניסטיות והם קשורים למפלגה הקומוניסטית". התובעים טענו כי כתוצאה מגירושיה מבית הספר ניטלה מתמר האפשרות להמשיך בלימודיה שכן אין ברשותה תעודה ושמה הושמץ ברבים. את התובעים תמר ליפשיץ והוריה ייצג עו"ד מ. שטיין. המשפט נפתח ביוני 1952 בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט אבישר. התביעה טענה כי המחתרת היחידה שפעלה כאן היא מחתרת המורים שהפעילו רשת תלמידים כמודיעים וכמלשינים. בא-כוח הנתבעים עו"ד ארי אנקוריון (לימים ח"כ מטעם מפא"י א.א) טען בתחילת המשפט כי התלמידה תמר ליפשיץ אינה יכול להופיע כתובעת בשל גילה הצעיר - 15. השופט אבישר דחה טענה זו בנימוק שהנערה עושה רושם של מבוגרת למדי ויכולה להופיע כעדה בצד של התביעה. במשך שלוש שעות גוללה הנערה תמר ליפשיץ בדיון בבית המשפט את השתלשלות האירועים שקדמו להוצאת-גירוש למעשה של שבעה תלמידי עיינות מהמוסד בעוון קומוניזם והיא בתוכם. תמר טענה בעדותה כי מעולם לא השתייכה לנוער קומוניסטי כפי שמיוחס לה אולם סיפרה כי חבריה למוסד נתנו לה לקרא חומר קומוניסטי. תמר סיפרה כי בתחילת שנת הלימודים פנו מספר תלמידים מבית ספר עיינות למנהל בית הספר משה עתידיה (רודלסון) לערוך להם הרצאות פוליטיות. רודלסון נענה לבקשה והרצה בפני התלמידים על הנושא "דמגוגיה". ימים מספר לאחר מכן הופיעה בפני החניכים חברת הכנסת עדה פישמן-מימון מנהלת מוסד עיינות והרצתה על "הדיונים בכנסת". לטענת תלמידים האשימה את מפ"ם שחציה בונה את המדינה וחציה (הקומוניסטי א.א) הורס אותה. כן אמרה פישמן לדברי תלמידים דברים בנוסח "יש לשרוף את הקומוניסטים כיוון שהם בוגדים בעמם ויש להם מולדת אחרת". לאחר הרצאתה של עדה פישמן-מימון שלחו מספר תלמידים מכתב למערכת עיתון "דבר" ובו מחאו על חוסר האובייקטיביות בהרצאתה של פישמן ועל הבעת דעותיה הפוליטיות בבית ספר ציבורי . זמן קצר לאחר מכן החליטה המועצה הפדגוגית של בית ספר עיינות להרחיק כמה מחותמי המכתב ובהם תמר ליפשיץ. אחת העדות במשפט תחיה שקולניק מספרת כי למחרת החלטת גירוש התלמידים החליטו כמה מבני כיתתם על שביתת מחאה.

עצם קיום מחתרת בבית הספר די בו להוצאת התלמידים

נציג הנתבעים עו"ד ארי אנקוריון טען כי עצם קיומה של מחתרת בבית הספר הוא נימוק מספיק להוצאת המשתייכים אליה, כי זהו דבר אנטי פדגוגי ואנטי חינוכי. מחתרת בבית הספר מוציאה את התלמיד ממסגרת של משמעת בית הספר ומחנכיו. עו"ד אנקוריון טען עוד, כי הוכח מהודאתה של התלמידה תמר ליפשיץ על דבר קיומו של חוג נוער קומוניסטי במחתרת בבית הספר בעיינות והשתייכותה של התלמידה לחוג זה. לטענת הסנגור עו"ד אנקוריון החוג היה מקבל בקביעות חומרי הדרכה ממדריכים מיוחדים מה שחינך את חברי החוג ברוח הנוגדת את זו של המוסד, הידוע כבית ספר ציוני שתפקידו לחנך נוער להגשמה חלוצית, לאהבה לארץ ולהתיישבות, לעומת זאת לימדו מדריכי מפלגת נוער מק"י את חברי החוג לזלזל בקבוצות ובמושבים כמנצלים, כפוגעים בערבים וכיוצא בזה. זכותו של בית הספר כמוסד ציוני חינוכי להתגונן בפני מעשים מחריבים ולשמור על יחודו ועל שלמותם הנפשית של הילדים שנמסרו לידיו ברוח המוגדרת של המוסד, אמר עו"ד אנקוריון בדיון בית המשפט.

מונתה ועדת מורים מיוחדת ל"חקר פעולות התא הקומניסטי"

מנהל בית ספר עיינות משה עתידיה (רודלסון) תיאר בעדותו בבית המשפט תיאור מפורט על "פעילות התא הקומוניסטי-מחתרתי" בבית הספר. הוא סיפר כי הרמזים הראשונים על קיומה של קבוצת התלמידים שעסקו בפעילות קומוניסטית הגיעו אליו מפי תלמידים שונים. מונתה ועדת מורים מיוחדת ל"חקר פעולות התא אשר פעלה במשך כשבועיים כשהיא נעזרת גם ברשת תלמידים מודיעים. החלטת המועצה הפדגוגית בבית הספר לגרש את התלמידה תמר ליפשיץ ותלמידים נוספים מהמוסד לא הייתה קלה, והתקבלה לאחר שלהנהלת בית הספר הוברר מעל כל ספק כי יש לתלמידים המגורשים יש קשר לנוער קומוניסטי וכי הם פועלים בחוג קומוניסטי בתוך בית הספר, נפגשים לעיתים קרובות עם נציגי מפלגה קומוניסטית ונציגי נוער מק"י ומודרכים על ידם, קוראים חומרים וספרים קומוניסטים ומנסים לקרב תלמידים אחרים לקומוניזם. אביה של תמר ליפשיץ זאב ליפשיץ סיפר בעדותו כי ביתו תמר לא הייתה מעולם חברה בתנועת הנוער הקומוניסטית. לדבריו הסיבה היחידה להוצאת שבעת התלמידים מהמוסד הייתה חתימתם על מכתב המחאה לעיתון דבר. המחנכת של תמר ליפשיץ בעיינות ד"ר י.קברניט טענה בעדותה בבית המשפט כי ביקשה מהמזכירות הפדגוגית של בית הספר לקבל את תמר ליפשיץ חזרה לבית הספר. מדובר בתלמידה טובה מאוד וגם התנהגותה טובה, תמורת התחייבות שהתלמידה לא תעסוק בעניינים שמחוץ ללימודים. אך הדבר לא הסתייע.

השופט: בית הספר רשאי לגרש תלמיד המסכן מגמת בית הספר

המשפט נמשך קרוב לשנה. בפסק הדין השופט א. אבישר דחה את תביעת הורי התלמידה תמר ליפשיץ לפיצויים של 1000 ל"י מהנהלת בי"ס עיינות וממועצת הפועלות על שהוציאו תלמידה זו מבית הספר. בפסק דינו ציין השופט כי הוכח שבבית הספר עיינות קיים היה בין התלמידים תא מודרך על-ידי מדריכים קומוניסטים ואין ספק שהתלמידה תמר ליפשיץ הייתה קרובה לו. נוסף על כך אין לתלמידה יסוד להתלונן על הוצאת שם רע כיוון שלא נאמר עליה שהיא קומוניסטית. השופט ציין כי בית הספר בכלל ועל אחת כמה וכמה בית ספר עיינות אשר שם לו למטרה לחנך נוער להתיישבות חלוצית, רשאי להוציא תלמיד שיש להנהלה יסוד לחשוש כי נוכחותו במוסד תסכן את מגמת בית הספר. בסכמו עובדות אלה דחה השופט את התביעה בדבר הפרת חוזה נגד בית הספר והן בדבר הוצאת שם רע על התלמידה.