אסון ה-7.10.2023 והימים שאחריו לימדונו שאויבינו הערבים למדו לחשוב אסטרטגית. חשיבה זו מזהה אצל היריב נקודות תורפה ופועלת להעצמתן. העצמה מושגת בעזרת העמקת חולשותיו היחסיות של היריב או שיפור היכולות העצמיות - שתי המגמות מחוללות פערי יכולות בין הצדדים והן דרך בדוקה להשגת יתרונות יחסיים.
מקורות עוצמה לאומיים הם כוח אדם ותמהיל תרבותי, השכלה, השתלבות כוח האדם האיכותי במשק הלאומי ומיצוי תפוקתו. ולצד אלה ביצוע שינויים במשק שימקסמו את המתאם התפעולי או את התפוקה ליחידת תשומה, שיפור איכות תהליכים ומוצרים, טיב הניהול ורמת המורל הלאומי וההרמוניה החברתית (סולידריות והשקפת-עולם).
מלחמה היא תהליך קשה, הרסני, כואב ויקר על-פי כל קנה-מידה של נכסים לאומיים המושקעים בה, אך בעיקר באובדן חיים, בפגיעה בביטחון האישי של אזרחים ובתפקוד המערכות הלאומיות המסדירות את פעילות המדינה מול ארגון יריב. הרעיון לאלץ יריב לפעול בדרך הרצויה לצד האחר הוא יסודי ונפוץ בהיסטוריה האנושית. הרעיון הנגדי המבקש לחסום אילוץ כזה או למנוע אותו כליל הוא ההרתעה - יצירת חשש אצל היריב שכוחו ויכולותיו אינם מספיקים בכדי לאכוף את רצונותיו על זולתו.
1 משמעות "אינם מספיקים" היא בעיני שעימות בין הצדדים היריבים
יסתיים באופן ברור בכישלון הצד המתכנן שימוש בכוח (מלחמה) כדי לאכוף את רצונו על יריבו.
2 באופק התכנון הלאומי ניצבת מטרה שיסודה העצמת היכולת הלאומית בעזרת ניצול שינויים מזדמנים או מתוכננים "בזרם המאורעות" המכונה גם "התפתחות אנושית". הפרת איזון הכוחות בין הצדדים - מתוך התפתחות קונסטרוקטיבית או מתוך משבר - מובילה כמעט תמיד לניסיונות לאכיפת רצון צד אחד על יריבו שסופם לעיתים קרובות הוא שימוש בכוח.
הכוח האוכף הנמרץ ביותר הוא הכוח הצבאי. ניתן להפעילו בשילוב עם יכולות נוספות - כלכליות, מדיניות ומורליות וכו'. את הכוח הצבאי בונה כל אחד מהצדדים באופן שימקסם את יתרונותיו היחסיים, בשילוב או תוספת נתונים גאוגרפיים, דמוגרפיים, עושר טבעי והזדמנויות - יכולות בסיסיות שמטבען עולות על אלה של היריב ובנסיבות המתאימות מכריעות את הכף.
ניצול יכולות שהן "מתת-הטבע", מחייב לרוב תכנון אסטרטגי ארוך-טווח, המשלב בין צפי התפתחות הצריכה או הצורך לבין קצב התפתחות או השתפרות המענים לצרכים אלה. אבל גם כאשר מבקשים לנצל "מתת-טבע" אמיתית נדרש תכנון כזה שעיקרו: ייזום תהליכים מבוקרים בתחומים מוגדרים לשם השגת יתרונות יחסיים מול מדינות או קהילות אחרות (ובוודאי כך כשהן נחשבות יריבות).
המצב הנוח ביותר מתקיים כאשר יכולות המשק הלאומי (בכל מקום שמדובר במונחים לאומיים הכוונה היא גם למונחים קהילתיים מקבילים) לתת מענים לצרכים קריטיים ללא תלות בגורמי חוץ תואמים זה את זה. לרוב זו אינה המציאות וכל ישות מדינית בוחרת את הנושאים בהם תחפוץ להגיע לאי-תלות מלאה ואמיתית מול תלות חלקית ותמקד בהם את מאמציה ומשאביה. כאשר התכנון ארוך הטווח אינו מסוגל לספק צורך קריטי בלוח זמנים נתון, נוצרת תלות בגורמי חוץ "ידידותיים"
ותלות זו היא אחת החולשות המובהקות של הישות המדינית; ולעיתים חולשה מכרעת.
מקורה של חולשה זו הוא בשני תהליכים "טבעיים ושכיחים": נאמנות ואמינות - גורם החוץ ההופך שותף וספק חיוני - האם הוא באמת כזה?! ומהן יכולותיו של היריב מולו מתארגנת בניית הכוח לפגוע, להפריע, לשבש או להניא את הספק ("שותף אסטרטגי") מקיום התחייבויותיו וכיצד תתפתחנה. חובה לזכור כי ל"שותף אסטרטגי" סדר עדיפות משלו ויכולות ונכונות ספיגה משלו; אלה ינוצלו תמיד ליצירת תמורה לעצמו בזמן אמיתי כפונקציה של הנאמנות. האיזון בין אמינות לנאמנות הוא מאבק מתמיד בין ערכים שהם גם משלימים וגם מתנגשים זה בזה. צעדי בניין כוח הנשענים על שיתופי פעולה עם צדדים שלישיים חייבים להיות מנוטרים ומתומרצים דרך קבע בכדי להקשות על אויב פוטנציאלי לשבשם ולמנוע פיתויי-יתר. בחירת שותפים אסטרטגיים היא מעשה "מרכבה" חשוב, מורכב ורגיש בתהליך בניין הכוח ודרכי הפעלתו. הגנה על נכסים פנימיים היא פונקציה של משקלם הסגולי בתוכנית בניין הכוח. היא קלה יותר לביצוע מבית אבל מפתה יותר את האויב כמלכודת אפשרית.
דינמיקה של שיפורים והתייעלות מתמידים אפקטיבית יותר וקצרה בזמן ומשאבים הדרושים למימושה. רמת אי-הוודאות והסיכון בהכנסת ציוד ושיטות חדשים למערך בניין הכוח גבוהה וממושכת יותר; ובכול זאת כאשר שינוי בסיסי מבטיח רמת הפתעה גדולה יותר אצל האויב, חשוב לבחון בקפידה את הדרך שנבחר לנו. הדרך בה אנו בונים את יכולותינו להגן על ערכים, להרתיע אויבים או לנצח במאבק (הצבאי) עצמו, עוברת דרך שילוב בין פוטנציאל, תהליך הפיכת הפוטנציאל לאמצעים, מבנה הכוח העתיד להשתמש באמצעים אלה ושילוב פעיל ואפקטיבי בין הכוח לאמצעים בעת ההוצאה לפועל של תוכנית פעולה.
שוב מגיעים אנו לסוגיות של תכנון וייעול הדרך בה אנו חוזים התפתחויות ונערכים לקראתן, או בין יעד לאומי לבין הדרכים בהן אנו מלקטים את מכלול האמצעים והיכולות לכלל מנגנון שהפעלתו בדרך חכמה ויעילה - קציבת שיטות ואמצעים - תבטיח לנו את ההישג הרצוי בכל אחד מהשלבים שנרצה לממש.
בבניין הכוח הלאומי להגנה, שמירה או העצמת יכולות הגורם המכריע הם הגורם האנושי. הערכים הקובעים את עוצמתו עוברים דרך התכונות הבאות:
מטרות משותפות, סולידריות חברתית, נאמנות למסגרת המדינתית, שוויון זכויות וחובות, השכלה ואמון במנהיגות. ביכולת להעריך את עוצמתם היחסית של גורמים אלה מול איום מתהווה - חיצוני ו/או פנימי - טמון המפתח החשוב ביותר למיצוי הפוטנציאל הלאומי.
במדינות דוגמת ישראל, בהן מתגוררת אוכלוסיית מיעוטים ניכרת השונה במרבית תכונותיה מאוכלוסיית הרוב (שהיא המאפיינת את ציביון המדינה), נשקפת סכנה להרמוניה האזרחית. ככל ששונות זו גדולה ומקיפה נושאים רבים יותר, נפגעת רמת הביטחון הלאומי הבסיסי של המדינה. במדינה מפוצלת מבית, מקור הסכנה כפול - חיצוני ופנימי. החיצוני נבנה על-פי האמור לעיל -פיצול - התרחקות - עויינות - יריבות. הפנימי מתהווה ע"י מגוון רחב של מלכודות מבית בנוסח כזה או אחר של "גייס חמישי". הסכנה הטמונה בגייס חמישי נובעת מכך שהיווצרותה סמויה מן העין במשך תקופה ממושכת, עד אשר משבר פנימי או חיצוני חושף אותה בהפתעה במלוא עוצמתה ובמלוא אכזריותה. כאשר גדלה באופן פתאומי הסכנה להמשך הקיום המדינתי, אנו נצבים בפני הפתעה אסטרטגית ומולה פחותות בהרבה המוכנות והנכונות.
הגנה על הנכסים הפנימיים (הריבונות המוכרת) קלה תמיד מהגנה על נכסים חיצוניים ודינמיקה מתמדת של שיפורים והתייעלות אפקטיבית מהחלפת שיטות או תרבות עשייה שמקורה בהתנוונות מתמשכת שעל עובדת היווצרותה וקיומה אנו למדים באיחור ובתנאי מצוקה. במדינות דוגמת ישראל שמתגורר בהן מיעוט של אוכלוסייה הנגועה בגרעיני טינה, שנאה, תחושת קיפוח או תרבות לעומתית אקטיבית, גדלה הסכנה ליכולתה של המדינה להתמודד מול איומי מחסור שמקורם ברשלנות או שטחיות בניהול המשק הלאומי.
הללו משמשים מדגרות נוחות לתרביות חברתיות שליליות שברגעי מבחן הופכות לגרעיני כשל מפתיעים. הסכנות הגדולות ביותר מופיעות במקום בו ענפים חיוניים לביטחון הלאומי: - חינוך, רפואה, מערכת המשפט, מקורות חומרי-גלם, או אנרגיה, התמחויות מקצועיות וכ"ב - הופכים לחממות לריקבון חברתי מסוכן באמצעות השתלטות עויינת; ומכאן קצר ביותר המרחק למהלכי חבלה מפתיעים והרסניים מבית.
3 אחד החסרונות הגדולים של ההתנזרות בישראל מעבודת כפיים (בניין, חקלאות, תעשיה כבדה, שירותים מסוגים שונים וכ"ב) בולט כיום - ימי מלחמת "חרבות ברזל" - בחסרון כוח האדם אמין ומיומן במשק הלאומי במקצועות ועיסוקים אלה. זו פגיעה חמורה ברציפות הפעילות המשקית. הפתרון היחיד המצוי לה בטווח זמן קצר יחסית הוא ייבוא כוח-אדם מחו"ל. במציאות הבינלאומית הקיימת מדובר בתהליך ממושך יחסית, יקר וכרוך בהתחייבויות מורכבות למדינות ואירגונים שלישיים. מלחמה היא הפרת-סדר פתאומית ואלימה המקיפה את מרבית ענפי המשק. לכן היערכות משקית המכוונת למזעור נזקים בתחומים אלה נתונה בסד כלכלי-חברתי שאינו קל לפתרון ומשום כך מחייב תשומת-לב רבה ומתמדת. מצד אחד גורע מצב החרות ממקורות כוח האדם הזמין לצרכים מלחמתיים שונים, ומן העבר האחר ייבוא מסיבי שלו עשוי להתפתח לגידול מואץ בתמהיל כוח האדם האזרחי שאיננו מתמזג באוכלוסייה "הטבעית" איננו יציב ואיננו אמין. לצד התפתחות זו נוצרים סיבוכים בתחומי מתן אזרחות, נישואי תערובת, תנאים סוציאליים, הסתבכויות חברתיות ופוליטיות וכ"ב. ככל שצפי המלחמה ארוך וממושך יותר תהיינה המהלומות המשקיות המכבידות על ניהול המדינה בתנאי-אי ודאות מורכבות וקשות יותר ועימן הנזקים והקשיים.
חלופה מורכבת לא פחות להתמודדות בסוגיות אסטרטגיות אלה היא שינויים בחינוך ובתנאי ההעסקה לענפים המשקיים הסובלים ממחסור קבוע בידיים עובדות. אלה נדרשים ברמת איכות שתצליח לקיים ענפים שהגיעו ליכולות וכדאיות רווחית או נחיצות חיונית שחובה לשמרם ולקדמם. סוגיה זו היא אחת מליבות כלכלת המלחמה ומדובר בתהליך ממושך ובהיערכות משקית כוללת שהם חלק מובהק מהיערכות והתכוננות אסטרטגית למלחמה.
לצד כל החסרונות שהפגינו ממשלת ישראל, מערכת הביטחון ה"מפוארת שלה", המודיעין ומל"ח - בעיות כוח האדם והמשק מייצגות כשל נוסף בניהול מדינה הנתונה באיום מתמיד של הסתבכות מפתיעה או היגררות מכוונת למעשי איבה, ללא הכנה נאותה. מלחמות או עימותים מורכבים וממושכים טעונים תכנון אסטרטגי מקיף בתחומי המשק, העורף, הגנה פסיבית, ומקורות אספקה, אנרגיה וחומרי-גלם.
ישראל "רגילה" למלחמות "קצרות". במלחמות אלה ניתן להסתדר עם התכוננות אסטרטגית פחות מושלמת אבל השאלה לאיזה סוג של מלחמה מובילה
התפתחות אסטרטגית מסתמנת היא אחת החשובות שעליה חייבת המדינה להכין מענה רלוונטי. בשאלה זו כשלה ישראל הפעם כישלון חרוץ בכל הרמות. כאשר האויב הוא אירן - זהו אתגר שונה לחלוטין מזה שבו היא מאותגרת כאשר האויב הוא חמאס או הרשפ"ת. העובדה שישראל אינה מוכנה נוכח איום זה למלחמה סימולטנית בשתי חזיתות עיקריות - חמאס וחיזבאללה - היא כשל אסטרטגי חמור - ממשלה, מערכת הביטחון, המל"ל ומל"ח - כולם יחד וכ"א מהם לחוד (לרבות ועדת חוץ וביטחון של הכנסת) התמסרו כאן לקונספציה שגויה והפקירו בפועל את הביטחון הלאומי. אין פלא אפוא שהמלחמה שלא הוכרעה עדיין יוצרת קשר סיבתי מובהק בין המחסור בידיים עובדות במשק, עליית מחירים, וחיזוק רצון האויב להמשיך ולקיים מציאות של "מלחמה דה- לוקס" באזרחים שלווים. קבלת דין זה כמוה כהושטת יד מסייעת לפגיעה חמורה בחוסן הלאומי שלנו.
אם קיים לקח היסטורי יסודי במשבר הנוכחי הרי הוא שלכל "ידידות פוליטית" חייב להיות גבול ומדינה חפצת-חיים אינה עוברת גבול זה בשום פנים ואופן.
זהו מחדל גמור אם לא פשע של גורמי ממשל בכירים ב-15 השנים האחרונות (ולא רק בהן) ולידם מערכת המשפט בישראל - כל אלה שהתנתקו משיקולים לאומיים וחוקיים ומחובותיהם לציבור האזרחים כמעט כליל. החלפת החובה האזרחית הבסיסית של הממשל לאזרחיו בסיסמאות סרק או במטרות מסדר שני דוגמת: שחרור חטופים, שיקום כלכלי סלקטיבי או שטיפות מוח וסיפורי מעשיות שאינם מעוגנים בעובדות ובעדויות מהימנות. של התנהלות המערכת הצבאית המבקשת להוביל במרמה או בהטעיה את הממשלה בקו מדיני שונה לחלוטין מזה שעליו הצהירה לציבור ערב בחירות - הם מעשי מרמה ומעילה באמון אם לא הכשלה במכוון. לכן,
הכרחי להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבחן נושאים אלה ורבים אחרים ותקבע את טיב שיקול הדעת, ההחלטות והמעשים עליהם החליטו מנהלי האירוע לרמותיהם ודרגותיהם. את המקרים החמורים ביותר יש להרחיק משדה העשייה הציבורית בהקדם (דוח ביניים).
מאז מרס 2023 מתנהלת מדינת ישראל מדחי אל דחי בהשראת מאבקים פוליטיים חסרי תכלית ושחר ובניגוד להכרעות דמוקרטיות של הציבור. מציאות זו חייבים
לסיים באופן חד-ערכי וחד-משמעי באמצעות משאל עם שבו יכריע הריבון בסוגיות שיוצבו לפניו על המלחמה, דרכי הכנתה וניהולה ותפקודם של המדינה הממשלה, הצבא, המשטרה, השירות הציבורי וכל הרשויות שנקראו בה לדגל וברובן הגדול כשלו.