תורת ישראל שניתנה על-ידי הקב"ה לעם ישראל בהר סיני היא שהפכה אותנו לעם הנבחר. בחג השבועות התגלה הבורא במעמד אדיר בהר סיני לאחר שעם ישראל הגיע לדרגת קדושה שאף אומה אחרת בעולם לא השיגה.
משה הרועה הנאמן קורא לזקני העם ומוסר להם את דברי הבורא, ועם ישראל בתגובה מקבל עליו עול תורה ומצוות ללא קבלה מראש של התחייבויות אחרות, כפי שהתורה מציינת בדברי הפסוק: "כול אשר דיבר ה' נעשה " (שמות י"ט, ח'). קודם כל נעשה ורק לאחר מכן נשמע.
לכבוד קבלת התורה בהר סיני נוהגים אנו לציין את קבלתה בחג מתן תורה, הלא הוא חג השבועות. ואכן אחד ממנהגי החג שנהגו עם ישראל בכול פזורותיו היא לקיים מסורת קדושה ולהקדיש את הלילה ללימוד תורה ולהכנת קבלתה מחדש. הסיבה למנהג תיקון ליל שבועות היא כפי המובא ב'מגן אברהם' (או"ח תצ"ד א'), שבבוקר יום מתן תורה עם ישראל עדיין היה שקוע בשינה, ולכן הבורא בכבודו נדרש להעיר אותם.
כדי לתקן את עוון השינה שלא בזמנה קיבל העם על עצמו לא לישון במשך כל ליל שבועות, אלא ללמוד תורה כל אותו הלילה שקדם למעמד הר סיני בכול שנה ושנה. דברי ה'מגן אברהם' מסתמכים על דברי המדרש של 'שיר השירים רבה' (א', י"ב): "בא הקב"ה ומצאן ישנים התחיל מעמיד עליהם בקלאנין (רעשים) הה"ד 'ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים'". מדברי המדרש עולה שהקולות והברקים שליוו את מעמד הר סיני נועדו לשמש כאות השכמה לבני ישראל שנמו את שנתם.
היתכן כי לאחר שלושה ימים של הגבלה והכנה לקראת קבלת התורה, העם שעושה את כל המאמצים לקראת קבלת התורה, מעביר את זמנו בשינה? האם הם היו מסוגלים להחמיץ את ההזדמנות לקבלת התורה? בלשון המדרש מתוארת שנתם באורח חיובי: "ישנו להם ישראל כל אותו הלילה לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה אמר ר' יודן פורטענא (פרעוש) לא עקץ בם". מופיע כאן תיאור מוזר ששנתם של ישראל לא הופרעה כלל אלא הייתה ערבה ומתוקה. מעניין להבין וכי הבורא גונן על עם ישראל בעת שנתם מעקיצתם של פרעושים? מה פשר שינה נעימה זו?
מדוע אנו נדרשים לתיקונו של מאורע זה שנעשה לכאורה בתמיכתו של הקב"ה? על כך עונה ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק (שבועות ב'), וכך כותב: "וכן בלילה שקודם מתן תורה אחר יציאת מצרים זכו ישראל שכשיקבלו אחר כך את התורה שיהיה נקבע בהם דברי תורה, היינו שיוקבע בהם היראה והחשק לדברי תורה והוא ראשית חכמה יראת ה'. ומזה בא אור התורה, תורה שבע"פ, טעמי תורה להרגיש אור ומתיקות בלב מדברי התורה כשיקבלוהו וזה נמסר להם בשינה".
במאמרו זה מסביר ר' צדוק שבהר סיני הקנה הקב"ה לבני ישראל את יסודות התורה, וחשף בפניהם את מהותה של התורה, חיי תורה ולימודה. עם ישראל מצידו היה עדיין פאסיבי על תקן "ישן". בשלב הבא נדרש העם להתעורר משנתו לקולות ולרעמים. זה היה הזמן לרכוש את קניין התורה מתוך עמל והתמדה. בהמשך, כאשר יתעוררו ישראל משנתם יגלו כי הלכה למעשה אינם מתחילים את לימוד התורה מבראשית היות שהתורה כבר ניתנה להם בשנתם והם רק צריכים את היכולת או המסוגלות הטבועה בקרבם.
וממשיך ר' צדוק הכהן: "ועכשיו שכבר נתנה תורה מטעם זה צריך להיות נעורים ולעסוק בתורה שבע"פ כמו שמופיע בזוהר (ח"ג, צ"ח, רע"א): דבעי למלעי בהאי לילי אורייתא דבעל פה וזהו טעמי תורה, האור שיש בדברי התורה להרגיש טעם ומתיקות". במובן זה דומה מעמד הר סיני ללימוד שלומד העובר במעי אמו (נידה ל' ע"ב): "דרש רב שלמאי למה הוולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו ומלמדין אותו כל התורה כולה וכיוון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה". אין די בתורה הנלמדת על-ידי העובר ברחם אימו, היא עלולה להישכח, תידרשנה שנים של לימוד והתמדה כדי שלרך תהיה אחיזה בתורה. הילד לא מתחיל לימודו מאפס, התורה הוטבעה בו עוד קודם לידתו.
תיקון ליל שבועות אותו אנו מקיימים משלים את מעמד הר סיני. לאחר ששורשי התורה נשתלו בנו בשנתנו, אנו מתעוררים לעמול בקניינה ומתרפקים על זיכרון אותה שינה עריבה בעצרת.