המרד שבו פתח רונן בר הוא עוד נקודה חשובה במשבר החוקתי. בר מרד בסמכות הממשלה לפטר אותו, לא רואה בה מקור סמכות לגיטימי שהוא אמור להיות כפוף לה, לא הגיע לישיבת הממשלה שדנה בעניינו, והודיעו שאת עמדתו המפורטת הוא ימסור בפני הגופים המוסמכים, תוך שהוא למעשה כופר בסמכות ממשלת ישראל הנבחרת לפטר אותו. כשהוא אומר "פורום מוסמך" הוא מתכוון לבית המשפט העליון. כי שם מצויים החברים שלו. כי יד לוחצת יד. כי הדיפ סטייט הישראלי בנוי על יחסים אורגניים בין השב"כ לבין היוריסטוקרטיה. תבינו - זה הלך הרוח של המורדים. הם כופרים בלגיטימיות של הדמוקרטיה הישראלית. היוריסטוקרטיה תכה בכל הכוח. היא נלחמת את מלחמת חייה, והאיתותים הברורים של אהרן ברק כשמאחוריו כל בובותיו לדורותיהם (המתקראים יועמ"שים, כשהם למעשה בובות בתאטרון היוריסטוקרטי של ברק) מכתיבים למעשה את פסק הדין הן בעניין רונן בר והן בעניין בהרב מיארה. בנוסף, בית המשפט העליון צפוי לפסול את מתווה לוין סער, את התיקון לחוק לשכת עורכי הדין, את נציב התלונות כנגד השופטים. וגם אם אולי הם יזרקו עצם לכוחות הדמוקרטים וידחו עתירה אחת משלל העתירות, בתמונה הכללית העליון יגבה את הדיפ סטייט כי הוא צריך אותו כדי להמשיך להשליט כאן משטר יוריסטוקרטי.

המחאה נחלשת, מושכת פחות ישראלים

צריך להבין: זה המחאה נחלשת, ומושכת הרבה פחות ישראלים (לפי דיווחי המשטרה היו רק 5,000 איש בירושלים ביום הזעם), זה לא משנה את התמונה הכללית. היוריסטוקרטיה לא צריכה את ההמונים. הרי זו לא שיטה דמוקרטית. ההמונים רק עוזרים לצבוע בצבעי לגיטימיות מעושה את הדיכוי היוריסטוקרטי. יש לה את מכונת התעמולה המשומנת היטב של תקשורת השמאל בהובלת קשת 12 וידיעות אחרונות שעובדים מסביב לשעון כדי לשמר את השיטה שמגינה על עמדות הכוח שלהם. הכוח שלהם הוא האמירה שיש לציית "לשלטון החוק", כלומר שהשופט הוא הפה של החוק, ומה שהוא אומר הוא קדוש, ואם יפעלו כנגד הנחייתו (כאמור, אין קשר כאן לחוק; זה הכל מאבקי כוח), אז זה יהיה לכאורה מרד של ממשלת ישראל הנבחרת כנגד היוריסטוקרטיה. זה המשחק. במשחק כזה הכוחות הדמוקרטים לא יכולים לנצח בכלים משפטיים רגילים (כי המשפט בשליטת היוריסטוקרטים והם עושים מה שבא להם ללא כל קשר לנוסח החוק), אלא אם נלך למלחמת אזרחים. אומנם היוריסטוקרטים ועוזריהם לא יכולים עוד להשתמש בסרבנות, כי הצבא (בשפה של הקפלניסטים) כבר "נפל". יהיה מעניין לראות כיצד נתניהו ינווט את האירוע. הוא כבר הכריז שלא יכבד החלטה של בג"ץ לכפות עליו ראש שב"כ שאין לו אמון איתו. כפיה כזו לא רק שאיננה לגיטימית מבחינה דמוקרטית היא גם מסכנת את ביטחון מדינת ישראל. כי רונן בר הוא לא שומר סף. הוא מי שאמור לדאוג לביטחון האזרחים ואת זה חייבים לעשות בתיאום מלא מול ראש הממשלה. הממשלה יכולה לייבש אותו, לא להזמין אותו לפגישות, לעקוף אותו, אבל זה כרוך גם בסיכון לביטחון המדינה.

הציר של טראמפ נגד היוריסטוקרטיה הישראלית

הציר האפקטיבי ביותר הוא הציר של טראמפ: כאן אני מעריך שנראה התפתחות הדרגתית של מעורבות של טראמפ בסיפור של המשבר החוקתי. נשמע איזו אמירה של טראמפ באחת ממסיבות העיתונאים שלו על הטרללת של היוריסטוקרטיה הישראלית, על כך שכמו שבארצות הברית השופטים חושבים שהם מנהלים את המדינה, אז המצב בישראל הוא אפילו יותר גרוע. ככל שהיוריסטוקרטיה הישראלית תסלים, כך יתגברו הסימנים לסנקציות אמריקניות. כל מה שצריך הוא למסגר את הטרללת של בר והיוריסטוקרטיה כמסכנים את האינטרסים האמריקנים הגלובליים. נתניהו בציוץ האחרון שלו (על כך שארצות הברית וישראל עומדות ביחד במאבק כנגד הדיפ סטייט) כבר מסמן את הדוקטרינה החדשה: ברית בין הכוחות הדמוקרטים במדינות המערב בהנהגת טראמפ ומאסק כנגד הדיפ סטייט הווקיסטי. ואז: ראש שב"כ שפוגע ביכולת של ישראל כחלק מהמערב להכריע את האויבים "מסכן את האינטרסים האמריקנים". יועמ"שית שמטילה כבלים "משפטיים" על תוכנית טראמפ, "מסכנת את האינטרסים האמריקנים". בג"ץ שמאשר להוציא ראש ממשלה נבחר לנבצרות, "פוגע באינטרסים האמריקנים". כי בסוף, הטובים ינצחו.