במאמר זה אני מציע לכלל אזרחי ישראל - מהימין, מהמרכז ומהשמאל - לעצור לרגע ולהבין כי מדינת ישראל זקוקה להנהגה אחרת. זוהי משימה שנחוצה לכל אחד ואחת מאיתנו בלי קשר למיקום שלנו במפה הפוליטית. האמירות "רק לא ביבי" או "רק ביבי" הן הסחת דעת מן העיקר; הן מהוות בעיקר סוג של הבעת אי-אמון במציאות הקיימת. המסתייגים הקוראים להדחת בנימין נתניהו מצליחים לעורר את כעסם של אלו שאינם יודעים כיצד לפעול, ולכן ממשיכים לדבוק במי שמוכר להם אשליות. הם משוכנעים כי הוא אינו אחראי ואינו אשם בדבר, מאמינים כי המלחמה שהוא מנהל באינספור חזיתות היא אכן מלחמת תקומה, וסבורים כי יהודים המבצעים מעשי פשע נגד פלשתינים אינם טרוריסטים אלא מבשרי גאולה. במאמר זה אני מציע לכולנו לעצום את העיניים ולדמיין מה היה קורה אילו כיהנה כאן ממשלה המכירה בחובתה לשרת את כלל אזרחי ישראל. ממשלה שלא תפעל לחיזוק מגזר אחד על חשבון האחר, אלא תנהל מדיניות בעלת אופק רחב ושכל ישר ותוביל אותנו להסדרים מדיניים ראויים שיבטיחו את ביטחוננו. בחוק יסוד: הממשלה קיים סעיף המאפשר לראש ממשלה להוסיף ולכהן בתפקידו גם כאשר הוא נדרש להעיד מדי שבוע במשפט פלילי המתנהל נגדו. החוק מתיר לו להמשיך בתפקידו עד לקבלת גזר דין חלוט, שעבר את כל ערכאות הערעור האפשריות. רק כאשר ילבש את מדי האסיר ויימצא לו תא ראוי בכלא, רק אז ניתן יהיה להפסיק את כהונתו. זוהי פרצה בחוק שאושרה ברוב יוצא דופן של שבעים ושניים חברי כנסת, ואיש - מלבד מתי מעט - אינו מערער על קיומה עד היום. זהו חומר למחשבה עבור כל אחת ואחד מאזרחי ישראל: היום זהו נתניהו, מחר יהיה זה אדם אחר. משמעותו של סעיף זה היא שראש ממשלה יכול לעשות ככל העולה על רוחו. ראש ממשלה "כל-יכול", שאינו מתקשה למצוא לפחות שישים ואחד חברי כנסת שיצעדו עמו באש ובמים. ראש ממשלה כזה יכול להעלים עין מתופעת ההשתמטות של החרדים מן הצבא ואף לסייע לה בכל דרך אפשרית; הוא יכול לפנות את כל ההתנחלויות כדי לסגור את סוגיית שתי המדינות; הוא יכול לצאת למלחמה ללא מטרות מוגדרות ולהכניס את העולם לטלטלה; והוא יכול להעביר תקציבי מדינה מבלי לחשוש מנפילת הקואליציה. שימו לב מה מחולל סעיף אחד בחוק, המאפשר לראש ממשלה שחטא ופשע לעשות הכל כדי לשמור על כהונתו. סעיף זה נחקק על-ידי שבעים ושניים חברי כנסת שהאמינו בחשיבותה של בחירת האזרחים, וזהו אכן עיקרון דמוקרטי חשוב. אך עיקרון רצון הבוחר מאבד מעוצמתו כאשר ראש המערכת פוגע בכל ערך אפשרי רק כדי לרצות את שותפיו הקואליציוניים. הדוגמאות הקיצוניות לכך הן הטרור היהודי ביהודה ושומרון שעלול לזלוג למקומות נוספים, השתמטות החרדים מן השירות הצבאי, ומלחמה אינסופית שנועדה להשאיר את אזרחי ישראל במקלטים ובמרחבים המוגנים כשהם מפוחדים ומיואשים. מה עלינו לעשות? כאשר הממשלה מבקשת להנחיל בנו ייאוש, עלינו להרים ראש. ראשית, עלינו לכתוב ברשתות החברתיות כי קצה נפשנו בממשלה הזאת, ואנו דורשים מכל המפלגות לקבוע לאלתר תאריך לבחירות. עלינו לתבוע את סילוקם המיידי של כל אותם נבחרי ציבור המתרברבים ומנבלים את פיהם במרחב הציבורי. מנקודה זו, יש לחפש מפלגות המוכנות להתחייב להקשיב לרצונות ולכאבים של כלל האזרחים, ללא יוצא מן הכלל, כדי לבנות כאן תקווה וטוב משותף. לא יעלה על הדעת שהכלל יסבול בגלל מיעוט צעקני שכל רצונו הוא לשבת בכנסת על חשבוננו ו"לשרוף את המועדון". זוכרים את שירה של נעמי שמר "הכל בגלל מסמר קטן"? המסמר בענייננו הוא סעיף 18 בחוק יסוד: הממשלה.