בשעות אחר-הצהריים של יום ג', (31.03.26), יום לפני ערב חג הפסח, הוגשו שתי עתירות דחופות לבג"ץ נגד משטרת ישראל. שתי העתירות היו דומות להפליא: האחת הוגשה על-ידי האגודה לזכויות האזרח (להלן: "עתירת השמאל"), והשנייה הוגשה באמצעות הח"מ על-ידי המטה למען ארץ ישראל (להלן: "עתירת הימין").
שתי העתירות ביקשו להורות למשטרת ישראל לבטל החלטות האוסרות פעילויות שונות בעת הזאת, אשר המשטרה אסרה בהסתמך על הנחיות פיקוד העורף. עתירת השמאל ביקשה להורות למשטרת ישראל להתיר הפגנות ברחבי הארץ ללא הגבלה על מספר המשתתפים, חרף הוראות פיקוד העורף המגבילות התקהלויות ל-50 משתתפים בלבד.
עתירת הימין ביקשה להורות למשטרת ישראל לאפשר ביקורי יהודים בהר-הבית, ללא התקהלות כלשהי, ובמיוחד בחג הפסח ובימי חול המועד, וזאת על-מנת לאפשר ליהודים לקיים את מצוות העלייה לרגל בפסח. יודגש כי פיקוד העורף אישר מפורשות, לבקשת העותר, כי אין כל הגבלה מטעמו על ביקורים בהר-הבית, וכי ההגבלות מתייחסות להתקהלויות בלבד.
שתי העתירות הגיעו לשולחנו של השופט התורן,
יחיאל כשר, ביום (01.04.26), ערב חג הפסח. בעתירת השמאל, לאחר שהתייעץ עם השופט
יצחק עמית, קבע השופט כשר כי בעתירה יתקיים דיון ביום ו', (03.04.26) בשעה 11:30 בפני הרכב של השופטים עמית, כשר וכבוב, וכי על הפרקליטות להגיש את תגובתה עד שעה לפני הדיון. לעומת זאת, בעתירת הימין - השופט כשר לא נתן כל החלטה. לא נקבע דיון, לא נתבקשה תגובת המשיבים, ולא ניתנה כל התייחסות עניינית. התעלמות מוחלטת, כאילו העתירה כלל לא הוגשה.
ביום חמישי, במהלך חג הפסח, הגיש
עיתון הארץ בקשה לשדר את הדיון שנקבע ליום המחרת. למרבה התדהמה, במוצאי חג הפסח, בשעה 20:42, ניתנה החלטה של הרכב של שלושה שופטים - יצחק עמית,
חאלד כבוב ויחיאל כשר - הדוחה את הבקשה.
יש להבין את משמעות הדבר: בתי המשפט אינם פועלים בשבתות ובחגים, למעט במקרים חריגים ביותר של סכנת חיים. על-מנת להפעיל את בית המשפט במועד כזה, יש צורך בפנייה למזכירה הראשית של בית המשפט העליון בביתה, אשר מפעילה את כלל המערכת: מזכירות, לשכות שופטים, עוזרים משפטיים ואנשי מחשוב. כל המנגנון הזה הופעל - לא לשם הצלת חיים, אלא לצורך הכרעה בבקשה של
עיתון הארץ לשידור הדיון ביום המחרת.
ביום ו' התקיים הדיון בעתירת השמאל בפני שלושת השופטים. הפרקליטות לא הגישה תגובה, ככל הנראה מאחר שהיא הזדהתה עם העותרים. בסיום הדיון הורו השופטים לפיקוד העורף ולמשטרה לערוך סיור בארבעה מוקדי הפגנות ולהגיש עידכון עד ליום שבת בשעה 11:00. משמעות הדבר היא כי רשויות המדינה - המשטרה, פיקוד העורף והפרקליטות - נדרשו לעבוד ולחלל שבת לצורך קיום הפגנות במוצאי שבת. השופט עמית עוד הוסיף בסיום ההחלטה כי "דלתות בית המשפט נותרות פתוחות ככל שיתעורר צורך בכך" - קרי, בית המשפט יפעל גם במהלך השבת לצורך הפגנות השמאל.
ואכן, ביום שבת בשעה 11:00 הוגשה הודעת פיקוד העורף והמשטרה, ובה נקבע כי ניתן לאשר חריגה מהנחיות ההתקהלות ל-150 משתתפים בכיכר הבימה בתל אביב, אך לא ניתן אישור לחרוג באתרים אחרים: במרכז חורב בחיפה, בכיכר פריז בירושלים וברחוב סוקולוב בכפר סבא. בהמשך לכך, שב בית המשפט והפעיל את מנגנוניו פעם נוספת בשבת, והורה לפיקוד העורף לעדכן את עמדתו עד לשעה 18:00 ואף להתייעץ עם "גורמי המשפט הצבאי" (קרי: הפצ"ר), ובכך חייב את הרשויות להמשיך לחלל שבת.
משפיקוד העורף לא שינה את עמדתו המקצועית, נתן בית המשפט בשעה 19:00 החלטה נוספת, שלפיה בהפגנה בתל אביב יורשו להשתתף 600 מפגינים - פי ארבעה מהנחיות פיקוד העורף - ובאתרים נוספים יורשו 150 משתתפים - פי שלושה מהמגבלה המקורית.
יובהר כי אירועים בעת הזו כגון חתונות, בריתות, בר מצוות והלוויות מוגבלים ל-50 משתתפים בלבד. בג"ץ שם עצמו כמחליף את הגורמים המקצועיים והצבאיים ופטר את מפגיני השמאל מההגבלות.
ומנגד - בעתירת הימין, שעניינה ביקורים פרטניים ללא התקהלות בהר-הבית, ואשר נתמכה אף בהבהרה מפורשת של פיקוד העורף כי הם מותרים - לא ניתנה כל החלטה למתן תגובה ולא נקבע כל דיון. בג"ץ התעלם כליל מעתירת הימין. נוכח התעלמות זו והאפליה הדיונית המובהקת, הודיע הח"מ לבג"ץ על מחיקת העתירה:
"מקום שבו בית המשפט אינו מפעיל את סמכותו ואינו דן במחלוקת המובאת לפניו, נפגעים יסודות האמון במערכת המשפט ועקרון השוויון בין בעלי הדין." בהודעה ציטט הח"מ את המשנה בפרקי אבות: "חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה".