הרעיון להקים מוזאון בבית חולים התעורר אצלו לאחר שקרא מאמר פסיכולוגי שטען שהתבוננות על יצירות אומנות יכולה לזרז תהליכי החלמה של חולים. בנדיבותו החליט לעשות מעשה עבור המדינה ולהעמיד לרשות בית החולים את האוסף הפרטי שלו, להנאת המאושפזים, בני משפחותיהם וידידיהם הבאים לבקרם ולהנאת צוות בית החולים. בנוסף לתרום לחינוכם האומנותי של ילדי ישראל, כך שכל המעוניינים יכירו פנורמה רחבה של יותר מארבע מאות שנה בתולדות האומנות המערבית. הציורים נתלו על הקירות כשהם ממוסגרים במסגרות מפוארות. עמודים עם חבלים כמו במוזאונים בחו"ל שומרים על היצירות, בכך שמונעים מהקהל להתקרב יותר מדי אליהן. ליד כל ציור תלויה תווית שחורה ועליה טקסט בצבע לבן, בעברית ובאנגלית. הטקסט כולל את שם האומן ושנות חייו, שם היצירה, והשנה שבה נוצרה. על גבי השלט יש גם ברקוד המאפשר לסרוק אותו כדי ללמוד יותר על העבודה והרקע ההיסטורי שבו נוצרה.

ההנאה החזותית, הסחת הדעת מהחולי והסבל והרחבת הידע של המתבוננים משדרגים את השהייה והביקור במוזאון עשרת מונים. ראוי לציין שגם ברחבות שבין הבניינים השונים של בית החולים, מוצבים פסלי חוצות מקוריים של טובי האומנים, כמו מנשה קדישמן, כך שהמעבר וההליכה על פני השטחים הנרחבים עליהם פרושים המבנים השונים של בית החולים, כדי להגיע אליהם מהחניונים וכן המעבר בין הבניינים עצמם, הופכת לחוויה יוצאת דופן. החולים עצמם והמבקרים אותם יכולים לשבת לידם וליהנות ממגוון הצורות, החומרים, והרעיונות הגלומים בהם. רעיון מקורי מבורך, מכובד ומעשיר.