שני עדי תביעה במשפטו של בנימין נתניהו - ד"ר יפעת בן חי שגב ודוד שרן - ביצעו סיבוב פרסה בדבריהם הבאים לגמד את עוצמת או רושם ההאשמות הפליליות המיוחסות לבנימין נתניהו (אך ברור כי הוא חף מפשע כל עוד לא הורשע בפסק דין חלוט). התובעת יהודית תירוש ביקשה להכריז עליהם כעל עדים עויינים. בית המשפט לא קיבל לפי שעה את הבקשה, אבל איפשר לה לחקור אותם כאילו היו עדים עויינים. ראוי להתייחס לכך בשלוש הערות:

• כתבו המיומן של ערוץ-13 אביעד גליקמן ציין כי העיקר הוא ששני עדים אלה חזרו ואישרו את הדברים אשר בעבורם זומנו על-ידי התביעה לבית המשפט. ליאת בן ארי ויהודית תירוש יכולות לנשום לרווחה.

• מתעוררת תמיהה, מדוע המתינו דוד שרן (הועמד לדין על קבלת שוחד) ובן חי שגב זמן כה רב בתלונתם לפיה החקירה נגדם התנהלה בלהיטות חריגה כדי להפליל את נתניהו. יש גם שאלת ביניים: האם סיבוב הפרסה שלהם התבצע בזיקה לניצחונו של ביבי בבחירות?

• המהות העקרונית בטיעונם: בוודאי שחוקרי משטרה מבקשים לרדת לחקר האמת באשר לנשוא חשדם, במקרה זה נתניהו. כך הם נוהגים גם בחקירות אחרות. הרי בדרך כלל המעורבים בנושא החקירה אינם מתנדבים לספר את האמת על ראש החוליה. הם אינם מגיעים למשטרה ביוזמתם. צריך להוציא מפיהם את האמת כמו כתישת הזית כדי לקבל שמן זך.

זה מותר. זה טבעי. זו עורמת החוקר. בתנאי כמובן שאינו חורג ממגבלות החוק. לכן טענתם כי הם חשו ש"מחפשים את ביבי" אינה רלוונטית גם אם היא נכונה.