זוכה בתיק הוצאה לפועל עקב אחרי החייב וגילה שהוא נוהג ברכב שלא רשום על שמו. הזוכה שכר חוקר פרטי שליווה את החייב מספר ימים וראה שהשימוש העיקרי ברכב נעשה באמצעות החייב. הוגשה בקשה לתיק ההוצאה לפועל להטיל עיקול על הרכב ולאשר תפיסה שלו, בטענה שהחייב עושה שימוש ברכב "כמנהג בעלים".
רשם ההוצאה לפועל בתל אביב, עמית גולן, אישר את העיקול, ובטרם יאשר את התפיסה, קיים דיון בנוכחות הצדדים. בדיון עלתה תמונה תמוהה בנוגע לבעלות ברכב. הרכב רשום על שם אחיו של החייב שמרכז חייו הם בחוץ לארץ, רכישת הרכב בוצעה באמצעות אביו של החייב, לא הוצגה פוליסת הביטוח של הרכב לשם בדיקה על שם מי היא, אבי החייב אף לא הוזמן להעיד על הרכישה, ולשאלת הרשם טען החייב שהוא שכח מה מספר הקוד של הקודן ברכב.
מנגד טען בעל הרכב, אשר הגיע במיוחד מחו"ל לדיון שנקבע אצל הרשם, שהרכב משמש אותו לנסיעות בארץ בזמן ביקוריו בה, ובינתיים הוא מחנה את הרכב אצל אחיו שגר אצל הוריו.
הרשם דחה על הסף את טענות בעל הרכב, ואמר שאין סבירות שצד ג' יחזיק ברכב עם כל העלויות הנלוות רק לשם ביקוריו בארץ. הרשם ציין, כי הוצאות אחזקת הרכב (כממוצע חודשי) עולות על אלו של שכירת רכב לתקופות קצרות.
כלל ידוע הוא, כותב הרשם בהחלטתו, כי הרישום במשרד הרישוי אינו יוצר בעלות והשינוי ברישום אינו משנה את הבעלות. זכות הבעלות לפי דיני הקניין היא אשר קובעת ולא הרישום הפורמלי במשרד הרישוי. הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי, ולכן מוטל על החייב או על הבעלים הרשום להוכיח את מהות הזכות ברכב.
בשעה שהרישום ברכב לא יוצר בעלות, ולעומת זאת השימוש ברכב מוכיח שהבעלים הוא החייב, ניתן לעקל ואף לתפוס את הרכב שנמצא בחצרו של החייב. לצורך עניין זה, חצרו של החייב היא החניה מתחת לביתו, שם נמצא הרכב.
לסיכום החליט הרשם: "לא מן הנמנע כי הרכב נרשם על שם צד ג' אך בפועל ייעודו הינו לשימוש החייב. אשר על כן סבורני, כי אין מניעה לעקל את הרכב ואף לממשו".
מדובר בהחלטה אמיצה ומקצועית, ובבדיקה מעמיקה של הרשם בנוכחות הצדדים את התמונה המלאה. סביר להניח שהנושא יגיע לערעור בפני בית המשפט, שם כנראה יעלו שאלות בעניין הבעלות ברכב וסמכות הרשם.