נתניהו איננו סתם מושא שנאה כמעט תהומית לקהל רחב בישראל (ובעולם). הוא הרוויח את זה "ביושר".
אם נסיט את המסך מתיאטרון אבסורד הבחירות וההילולה הצפויה מיד לאחר מכן, ניתן לסכם בבירור שהקוסם הפורש היה ענק בתחומו – וחותמו יישאר עוד הרבה זמן אחרי לכתו מאיתנו.
נתניהו היה נהנתן חסר אישיות וכושר מנהיגות מינימלי, והדבר התבטא בתוצאות שנות כהונתו הרבות /שבהם למעשה במקרה הטוב לא קרה דבר משמעותי לטובת העם והמדינה.
נתניהו אכן קוסם. הכשרון הזה להונות עם שלם כל כך הרבה זמן ולא לוותר אפילו הגיעו מים עד נפש – זה כשרון ענק, חולני, אבל מוצלח ויחידי מסוגו.
שימו לב כיצד החליט נתניהו להשאיר חותמו הנפסד, בדיוק כמו אותו אבא רשע שיודע שאלה רגעיו האחרונים, וילדיו מצפים ממנו לירושה הוגנת.
נתניהו הריח את התבוסה כבר בתחילת קמפיין הבחירות הנוכחי, וזרק לפח את כל העיצות ששילם עליהן הון עתק – הכל ממניעים אנוכיים חזקים שמומנט הכעס הפנימי שבו הכריע את הכף לסגנון הקמפיין האחרון והכאילו תבוסתני הזה.
נתניהו בקסם הפוליטי הבלתי מוסבר ו/או הלא מנותח לקרביו שלו – החליט שהעם חייב לראות מולו בחירה חדה בו או "בהם"... וראו זה "פלא", הבחירות אכן מתנהלות בכיוון הזה בלבד.
פעם זה היה בטריק האיחוד עם ליברמן, והעם הבין ש"אין לו ברירה" אלא לבחור ליכוד/ביתנו. הטריקים הללו של אופציה בטוחה לשרוד בשלטון כבר אינם מתאימים לאיש שהשתן כבר מזמן עלה לו מעל הראש, ו... לאשתו.
לא נתניהו ולא עבדכם הנאמן האמינו באמת שיש מצב שהליכוד מנצח את כולם. זה לא ממש עניין את נתניהו. האיש שרצה להיות מלך בחסד או בכח, נדבק ל"מלכתו" ויחד החליטו לרדת מהבמה כאשר מאחוריהם מדינה חרוכה ככל הניתן. זה מזכיר בציניות רגעית את דברי
שרה נתניהו לפני כמה שנים: "מצידי שהמדינה תישרף".
במערכת הבחירות הזו הצליח נתניהו להרים את הליכוד מהקרשים כפי שאף סוקר לא יכול היה אפילו להתחיל ולנחש, כאשר בו-זמנית הוא הרס את כל יתר המערכת הפוליטית על מפלגותיה הלוויניות ולבטח הקטנות שאחוז החסימה הוציא אותן סופית מהאופציה הדמוקרטית שכולם צורחים מבוקר עד ליל.
נתניהו משאיר אחריו אדמה חרוכה, פוליטיקה קורסת, אידיאולוגיה אבודה, ועתיד פרטי וציבורי רחוק מכל הוורוד שמציירות המפלגות השורדות והממתינות לנהל את המדינה. העם מאס בבחירות, בפוליטיקאים ובפוליטיקה – ונתניהו מבחינתו יוצא מנצח – למרות שהוא לוקח את עצמו ואת שרה חזרה הביתה.