זו הייתה אחת ממערכות הבחירות המדהימות שידעה המדינה.
מפלגת השלטון שהובלה על-ידי נתניהו, נראתה כמי שהולכת לספוג בבחירות מכה אנושה, עד כדי כך שרבים נבאו לה שהיא תתרסק עד לשפל של 18 מנדטים מול 28 של
המחנה הציוני. לפתע פתאום, במין מעשה קוסמות פוליטית שלא היה מבייש את הודיני, הצליח נתניהו להפוך את קערת הסקרים על פיה, והוביל במו ידיו את הליכוד לניצחון מרשים וסוחף שהדהים את המדינה. ואת הקסם הפוליטי הזה, עשה נתניהו לבד, על-רקע משבר דיור ויוקר המחיה הקשה בארץ; המשבר הקשה עם אובמה והממשל האמריקני; ממצאים קשים של דוחות
מבקר המדינה בעניין משבר הדיור וההתנהלות במעון ראש הממשלה, ושלל פרשיות שצצו בזה אחר זה, על בזבוז ונהנתנות של רה"מ ואשתו.
זו לא הייתה מערכת בחירות שגרתית של הליכוד מול העבודה. להרצוג בעל הדימוי האפור לא היה סיכוי לנצח את נתניהו. לעזרתו חברו כל השמאל ורוב רובה של התקשורת; ממשל אמריקני עוין; עמותות "
שלום" זרות שנהנו מתקציבי ענק מגורמים וממשלות בחו"ל, נוני מוזס וכלי התקשורת שבבעלותו; גנרלים בדימוס, ועוד. כוחות רבים ועצומים אלו חברו ביחד כדי להפיל את המנהיג הבלתי מעורער של הליכוד. כדברי
נפתלי בנט, זו הייתה מלחמת טיטאנים.
מאז ומתמיד ניסו כלי התקשורת להשניא עלינו את נתניהו. הם ביקרו ללא הרף את התנהלותו, תוך מראית עין של ביקורת לגיטימית. הפעם כלי התקשורת השילו מעל פניהם את המסכה וקראו בגלוי להפלת נתניהו. התקשורת, ארגוני השמאל, ועמותות "השלום" פתחו במתקפת מחץ אדירה נגד נתניהו והציגו אותו כדמות אפילה שתשים קץ לציונות ותחרב את המדינה. המטרה של החלפת השלטון קידשה בעיניהם את כל האמצעים. הם האשימו את נתניהו בכל תחלואי המדינה. קמפיין v15, תיאר את המדינה כמי שעומדת על סף קריסה. אין חינוך. אין בריאות. אין ביטחון. אין תקווה. אלפי מפוטרים בנגב ובגליל. בכך הם ניסו ליצור אוירה של תוהו ובוהו במדינה, כדי לשכנע אותנו שכך אי-אפשר להמשיך. התקשורת שמה את נתניהו על הצלב וירתה בו שוב ושוב. הקמפיין "רק לא ביבי", בסיוע עמותות השמאל שהזרימו מיליוני שקלים, שטף את המדינה.
בניגוד לדעה הרווחת, הסקרים שהתפרסמו עד סוף השבוע לפני הבחירות לא היו רחוקים מתוצאות האמת (בניגוד לתוצאות בקלפיות המדגם בסוף יום הבחירות). המחנה הציוני; הרשימה הערבית המשותפת; מרץ; יש עתיד; כחלון; ליברמן;
ש"ס ו
יהדות התורה, קיבלו כולן כמעט את אותו מספר מנדטים שחזו להן. התזוזה העיקרית התרחשה בעיקר בקרב מפלגות הימין, ש"תרמו" מספר רב של מנדטים לליכוד. בפרק הזמן של כארבעה ימים, שבין פרסום תוצאות הסקרים שבסוף השבוע עד ליום הבחירות, נוספו לליכוד כמעט 10 מנדטים. מעבר מנדטים זה הכריע למעשה את הבחירות. איך בדיוק זה קרה?
האירוע המכונן של מערכת הבחירות - סקר ערוץ 2, מיום 10.3.15
ביום 10.3.15, פורסם בערוץ 2, סקר שהצביע על פער של 4 מנדטים לטובת המחנה הציוני (25:21). סקר זה גרם לטלטלה עזה במחנה הימין. אחרי חודשים של מערכת בחירות שגרתית, שבה נשמר פחות או יותר, תיקו בין הליכוד לבין המחנה הציוני, הרגיש לפתע מחנה הימין שכל הנבואות השחורות מתגשמות והוא עומד לאבד את השלטון. בחושים פוליטיים מחודדים הכריז
עמית סגל, כי:
"אין ספק שמערכת הבחירות מתחילה רק הערב, וכל מה שראינו עד עכשיו היה קדימון".
בשלב זה היה הליכוד על הקרשים. במשך תקופה ארוכה עבר נתניהו הכתשה על-ידי יריביו שחבטו בו ללא רחם. עד אז הוא הצליח לעמוד על הרגליים ולהשיב מלחמה שערה. ברם, ברגע אחד נדמה היה כי הלחץ האדיר שהופעל עליו הגיע למסה קריטית שהביאה לקריסת התמיכה בליכוד. סקר זה ואלו שבאו בעקבותיו, שהצביעו על המשך היחלשות הליכוד, גרמו לאווירת נכאים. ביקורת קשה הושמעה על ההתמקדות באיום האירני, תוך הזנחת הנושאים החברתיים הבוערים יותר. התחושה הרווחת הייתה שהציבור מאס בנתניהו וההפך. רבים אמרו כי נתניהו הפך מנכס לנטל על הליכוד. בשעה קשה זו, פחות משבוע ימים לבחירות, כשנדמה היה שהקרב כבר הוכרע, היחיד שלא איבד עשתונות היה נתניהו. הוא ידע שיש לבצע שינוי דרסטי בקמפיין. הוא חישב מסלול מחדש, והוציא אל הפועל את אחד הקמפיינים הקטלניים ביותר שנראו כאן.
קמפיין הגעוואלד - מניעיו ותוצאותיו
כידוע, ראשות הממשלה אינה מוענקת לראש הסיעה הגדולה, אלא למועמד שיצליח לגייס לפחות 61 ח"כים. לפיכך, לכאורה, על נתניהו היה "לשבור שמאלה", כדי לגרוף קולות ממרכז המפה הפוליטית למחנהו. ברם, פנייה שמאלה לא באה בחשבון. המחנה הציוני מאז הקמתו שמר על תמיכה יציבה של כ-24 מנדטים וקשה היה לשכנע בוחרים ממחנה זה לעבור לליכוד בפרק הזמן הקצר שנותר. מה גם, שנתניהו היה ניתקל באש צולבת של התקשורת, שהייתה מציגה אותו כזגזגן. זאת ועוד, היה חשש כי לנהירה המונית של תומכי המחנה הלאומי לבית היהודי. אופציה נוספת הייתה לשבור חזק לעבר מפלגות המרכז של כולנו ויש עתיד. ברם, הנושאים שבהם התמקדו מפלגות אלו, הדיור ויוקר המחיה, היו בעייתיים מאוד עבור נתניהו. דרך המילוט היחידה עבור נתניהו הייתה לשבור חזק ימינה אל בסיס כוחו הטבעי - המחנה הלאומי.
המצביעים במחנה הלאומי לא התרשמו מהמתקפה האדירה שניחתה על נתניהו. ההפך מכך. הם חשו שמתקפה זו, שמומנה ע"י ממשלות וגופים זרים בחו"ל, נועדה להפיל את השלטון באמצעים לא כשרים. התגובה האוטומטית שלהם הייתה להתלכד סביב ראש הגוש ולשמור עליו. נתניהו הצליח לשכנע אותם כי המתקפה האדירה עליו, היא בעצם התקפה עליהם. שכן, הם יהיו אלו שיישאו בתוצאות מהפך זה.
הסיסמה "זה או אנחנו או הם", שיקפה דאגה אמיתית. הציבור הלאומי נזכר בטראומות של אוסלו וההינתקות, ומיהר לזרועותיו המושטות של נתניהו. כמו אמן אומנות לחימה, נתניהו ניתב את המתקפה האדירה שהוטחה בו בחזרה אל שולחיה, ונבנה ממנה.
נתניהו פתח בבליץ תקשורתי בכל כלי התקשורת האפשריים והזהיר את תומכי הימין מפני אובדן השלטון לשמאל. נתניהו העביר להם מסר שנקלט היטב:
מנדט אחד יותר או פחות לבית היהודי פחות חשוב. מה שחשוב הוא להצביע לליכוד כדי למנוע הקמת ממשלת שמאל. נתניהו ידע בדיוק מה בוחרים אלו אוהבים. הוא הצהיר שנאום בר-אילן מת ומדינה פלשתינית לא תקום. ביום הבחירות, אף הזהיר נתניהו מפני נהירה המונית של מצביעים ערבים לקלפיות.
קמפיין זה צריך יהיה ללמד בבתי-הספר לשיווק. נתניהו חזר לשיווק פשוט ובסיסי שתמיד עובד: מוצר ברור, מסר בהיר וחד ופנייה ממוקדת לקהלי היעד. וזה עבד. בתוכנית של לונדון וקירשנבאום יומיים לאחר הבחירות, שאל לונדון שאלה רטורית: מה הגדולה של קמפיין זה?! זו בסך הכול פניה פשוטה למחנה הלאומי להצביע לליכוד, שאם לא כן, הם יאבדו את השלטון. התשובה לשאלה זו ניתנה בשאלה עצמה. מסר שיווקי או קמפיין מוצלח, לא חייב להיות מתוחכם או מסובך. גדולתו הוא בפשטותו. הציבור הלאומי לא היה חייב יום לימודים ארוך כדי להבין מה צפוי לו אם תקום ממשלת שמאל, ואת התוצאות ראו בקלפי.
העיתוי זה כל הסיפור
מוצלח ככל שיהיה, קמפיין הגעוואלד לא היה כל כך אפקטיבי, אם הוא לא היה מושק בעיתוי הנכון.
אופיר אקוניס, הודה במאמר של אריק בנדר ב
מעריב, כי
"אם הבחירות היו מתקיימות ב-10 למרס, היינו מתעוררים לממשלת בוז'י-ציפי". העובדה כי הבחירות התקיימו מספר ימים מועט לאחר מכן, אפשרה לנתניהו להשיק את הקמפיין ולקצור את פירותיו, מתחת לאף של יריביו. עד שבוז'י, לבני ובנט הבינו מה נתניהו עולל להם, ההמונים כבר קראו לנתניהו בגני התערוכה: "הוא קוסם. הוא קוסם. הוא קוסם". אילו, לדוגמה, הסקר של ערוץ 2 היה מפורסם
כשבועיים לפני הבחירות, תוצאות הקמפיין היו ניכרות בסקרים. לבוז'י, לבני ובנט, היה די זמן להגיב באגרסיביות לקמפיין ולהקהות את עוקצו. גם בתרחיש זה, ככל הנראה, היינו מתעוררים לממשלת שמאל, ו
ברק אובמה היה אורח הכבוד בחגיגות הניצחון של המחנה הציוני.
בחג הפורים אנו מזכירים לעצמנו שכל עולם הטבע הוא תחפושת אחת גדולה. למרות ששמו של הקב"ה לא הוזכר במגילה, הוא משך בחוטים מאחורי הקלעים, לתחפושת שלו קוראים "טבע" ולמסכה "מקרה". כל האירועים שאירעו במגילה נראו טבעיים, הובילו למהפך של המגילה. רק במבט לאחור ניתן היה להבין כי צירופי המקרים הנדיר של האירועים במגילה, לא היה מקרי. ביום פורים למד העם היהודי, כי המקרה איננו עיוור, ומאחורי כל ההתרחשויות עומדת יד מכוונת. גם העיתוי של הסקר בענייננו לא היה מקרי והייתה לו השפעה גורלית על תוצאות הבחירות. לב מלכים ושרים ביד ד' (משלי כ"א, א').