ראש ה
ממשלה נתניהו העלה דרישה הגיונית לגבי המשא-ומתן המתנהל מול האירנים, והיא שיש לדרוש מהם להכיר במדינת היהודים ולחדול מאיומיהם להשמיד את מדינת ישראל. הנשיא אובמה דחה תביעה זו בטענה שאין קשר בין התייחסותה של אירן לישראל לבין שיחות הגרעין, כאילו שישראל איננה המדינה העיקרית המאוימת על-ידי הפצצה.
התייחסות זו של אובמה צריכה להדליק נורה אדומה אצל קובעי המדיניות בישראל. גישה זו עלולה להיאמר על-ידו גם נגד הדרישה ההגיונית של נתניהו בהקשר הישראלי-ערבי והיא שהמנהיגות הערבית תכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים. הן גם מי שמצדד בהקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן אינו יכול להסתפק ב"פתרון שתי המדינות" ועליו לדרוש "שתי מדינות לשני עמים". כלומר, דברי אובמה הם מבוא ללחץ כבד שצפוי מצדו גם במאבק על ארץ ישראל, בזמן שנותר לו בבית הלבן.
למרבה הצער, תפקודו של אובמה, בכל הזירות שבהן הוא פועל, מעורר מחשבה שמא גם בבית הלבן - תא הטייס של העולם כולו ולפחות של העולם המערבי - יושב טייס (בדומה לטייס הגרמני) שהחליט לשים קץ לעידן שבו הובילה ארצות הברית את העולם כולו, כמעצמה יחידה, חזקה, שפויה, אחראית ודמוקרטית.
תזכורת חלקית לגבי זירות שבהן תפקודו שנוי במחלוקת, בלשון המעטה: מול הסופה המסוכנת הקרויה משום מה "האביב הערבי"; תמיכתו באחים המוסלמים שהפילו את הנשיא מובארק במצרים; לנוכח התרמית הסורית-הרוסית בעניין הנשק הכימי בסוריה; לנוכח האירנים המושכים זמן ומפתחים נשק גרעיני; לנוכח המתרחש בתימן, לרבות המעורבות האירנית שם ובמקומות אחרים; לנוכח האירועים באוקראינה; צידודו ברשות הטרור הפלשתינית ובעומד בראשה - מחמוד עבאס, אחיו התאום של החמאס.