לא הכרתי את סבי מיכאל ז"ל, הסבא מצד האבא, אבל דבר אחד אני יודע - הוא היה גיבור, הוא היה גיבור שנלחם בתנאים קשים, באותה המלחמה הארורה - אותה המלחמה שבמסגרתה, בידי מכונה משומנת היטב נרצחו שישה מיליון יהודים, הוא היה גיבור שנלחם עד לניצחון המיוחל, הוא היה תותחן במלחמה ההיא - תותחן שזכה לראות את סופה.
גם שלושת אחיו נלחמו באותה המלחמה - אפרים, יוסף ואברהם ז"ל, גם הם היו גיבורים, אך שניים מהם היו גיבורים שלא זכו לראות את הניצחון המיוחל (יוסף ואברהם לא זכו לחזור הביתה מקווי הלחימה).
למען האמת הם לא היו היחידים, כמוהם היו עוד גיבורים רבים שנלחמו. אם נדייק, היו כ-500 אלף יהודים שנלחמו במסגרת הצבא האדום כנגד האויב האכזר, 500 אלף שמתוכם 200 אלף לא מצאו את הדרך חזרה הביתה, הם פשוט לא זכו לראות את סוף המלחמה.
אותם 500 אלף נלחמו בשביל מדינתם - אך זה לא היה הדבר היחיד שבשבילו הם נלחמו, הם נלחמו בשביל עמם, בשביל משפחתם ובשביל יקיריהם. הם נלחמו כדי להציל את העם מגורל אכזר, בשביל להפסיק את הזוועות, את הרצח ההמוני ואת הניסויים.
הם שחררו מחנות השמדה (בין השאר את אושוויץ), הם הרגו חיילים נאצים ולמעשה הם לקחו חלק גדול בניצחון של אותה המלחמה, בניצחון על הנאצים.
בזכותם, אנו חיים היום בעולם שלא נשלט בידי הנאצים, בזכותם אנו חיים היום במדינה משלנו, במולדתנו. האם מישהו יכול לדמיין מה היה קורה אם הנאצים לא היו מפסידים? מישהו יכול לדמיין איך העולם היה נראה היום? ואולי, אולי עדיף לא לדמיין, אולי רק להודות, להודות לכל אותם היהודים שנלחמו באותה המלחמה, כל אותם היהודים שבין השאר בזכותם, המלחמה ההיא שייכת לעבר.
יום הניצחון ב-9 במאי, כבכל שנה, רוסיה מציינת את ניצחון הצבא האדום על גרמניה הנאצית, היא מציינת את זה בטקס חגיגי ובתהלוכה צבאית מרשימה. כבכל שנה רוסיה מזמינה את כלל מדינות המערב לבוא ולקחת חלק בחגיגות.
בניגוד לשנים קודמות, השנה בשל המתיחות ההולכת וגוברת בין רוסיה למערב סביב אוקראינה, מדינות המערב הודיעו כי לא ישלחו את נציגיהן לחגיגות הניצחון.
בדומה למדינות המערב גם כבוד הנשיא ראובן ריבלין הודיע כי יחרים את הטקס.
הטעות בהחרמת הטקס אסור על הנשיא ובכירי ישראל להחרים את הטקס. הנשיא ובכירי ישראל הם בראש ובראשונה נציגיהם של מדינת ישראל - מדינת היהודים, ובשל כך עליהם לקחת חלק ביום הניצחון עליהם לטוס ולחלוק כבוד, לחלוק כבוד ליהודים שלחמו באותה המלחמה הארורה, לחלוק כבוד ליהודים שלחמו ועלו ארצה, לחלוק כבוד ליהודים שלחמו ונפלו - כבוד לאותם 500 אלף שהיו חלק מהמאמץ המלחמתי, 500 אלף שתרמו לניצחון המיוחל.
מורשת יום הניצחון במדינת ישראל ציון יום הניצחון לוקה בחסר. הגיע הזמן לשנות זאת. הגיע הזמן להפוך את יום הניצחון ליום חג, יום של ניצחון על הצורר הנאצי, יום שבו ילמדו בבתי הספר על הניצחון בראי היהודי - על כל אותם היהודים שלחמו במסגרת כלל הצבאות, על הקרבות שהשתתפו בהם יהודים, על האבדות ועל הניצחונות.
בנוסף, עדיין לא מאוחר לתעד סיפורים אישים של חלק מיוצאי הצבא שעוד חיים כאן בקרבנו, פשוט לקחתם ולצלמם כאשר הם מספרים את סיפור המלחמה מזוויתם שלהם.
הגיע הזמן שתלמידי ישראל ובכלל כלל אוכלוסיית ישראל ייחשפו לסיפורים הללו, ייחשפו לעוד צד (מעבר לשואה) של אותה המלחמה. הגיע הזמן שבישראל ידעו שגיבורי אותה המלחמה חיים בקרבנו.